יש מי שיגיד: לראות את חצי הכוס המלאה. אני חושבת שיש הגדרה מדויקת יותר: לראות את הכוס מלאה לגמרי, מלאה בטוב.
האופטימיות היא היכולת לראות את הדברים הטובים, ולהעדיף אותם.
אופטימי יכול לראות את האור שבקצה המנהרה, וגם את הדברים היפים שבמנהרה החשוכה. למשל לראות את היופי שבחושך (כדאי להיות בשקט בשביל זה).
בהתחלה משתדלים, ואחר-כך זה קורה כמעט מעצמו.
היכולת הזו לא משנה את העולם, היא מאפשרת לראות את הטוב שבעולם, הטוב שנמצא בו ממילא.
וכשיותר דברים עוברים את עדשת העין שלנו, מגיעים לתודעתנו, ונקלטים בה כדברים טובים, הם משרים עלינו יותר תחושות טובות ונעימות.
ואם נעים לי וטוב לי, וראיתי את הדברים כדברים טובים, ראיתי את האנשים כאנשים יפים,
שמתי לב למכוניות חדשות, נקיות, וגם לרכב עתיק אחד!
שני אנשים שהלכו ברחות ושמחו להיפגש פתאום.
שמתי לב לעוד ביניין בדרך הקבועה שאני עושה בכל יום לעבודה, וראיתי את העציצים שממש נשפכים מהמרפסות של הדירות שבו.
שמעתי ציפורים באמצע הצהרים!
טוב לי!
תתארו לעצמכם מה היה קורה אם אחמדינג'אד היה אדם אופטימי, הוא היה מתעסק כל היום בפרחים שבגינה שלו. ולא בכורים גרעיניים למטרות שלום.
אז בעצם כשיהיו מספיק אנשים אופטימיים, אנחנו נשנה את העולם!
זו המסה הקריטית.
ואיך עושים את זה?
מתחילים להביא דברים יפים לעצמנו.
שמים לב.
(שמתם לב כמה יפה הביטוי? 'לשים לב', לשים את הלב על….)
בהתחלה פשוט שמים לב החוצה, ומוצאים את הדברים היפים גם בין הרעש והעשן של יום עמוס, או מסתכלים על שיח או עץ כשעומדים בפקק, ומוצאים ….. את מה שנח עליו לבכם. ועושה לכם נעים.
כי כולם מדברים על אושר אף אחד לא מדבר על אופטימיות*
אומרים: כי אנחנו רוצים להיות מאושרים.
ואושר מוכר, ומי שאומר בוודאי יודע מה הוא אומר ועל מה הוא מדבר.
כן, המון אנשים מדברים, מקדמים ומציעים אושר.
ולפעמים אנחנו באמת מאושרים! לפעמים כל-כך מאושרים!
ומה למחרת?
אחרי האושר, ביום שאחרי היום המאושר? נפילה גדולה.
אלא-אם-כן יש לך בסיס מוצק ואיתן, בסיס של אופטימיות.
אם יש לך בסיס מוצק, איתן ואופטימי כזה, תצא טוב גם מימים ומתקופות מאושרים.
יהיו לך ימים טובים אחריהם. ייתכן והם לא יהיו כל-כך מאושרים, כי אתה אופטימי, ויחד עם זה: תוכל לראות בהם המון יופי ושמחה, והשמחה תיהיה שלך גם כשתראה אחרים שמחים.
הרבה אנשים מבטלים את האופטימיות ואת האופטימיים.
טוענים שהם, כלומר אנחנו האופטימיים, לא ריאליים. שהחיים בכלל לא טובים.
הם אומרים שהחיים הם לא פיקניק, ויכולים לראות את רק את חצי הכוס הריקה, ובקושי את האור שבקצה המנהרה.
ושאין בהם רגע של שמחה ושל נחת.
אז תגידו בעצמכם: האם תמיד לא-טוב, תמיד רק רע??
בוודאי שלא.
כל הזמן בהמון מקומות, אם לא ביותר מזה, קורים דברים טובים.
האופטימי הוא זה רואה אותם. רואה גם אותם. ומעדיף לתת להם יותר משקל
ומקום וחשיבות ביום יום שלו.
אז מי מביניהם הוא הריאלי?
ומי אתה? איך אתם מגדיר את עצמך? למי משניהם אתה קרוב יותר?
כמו מי היית רוצה להיות?
הבחירה היא שלך.
כן, אפשר לבחור!
ולהיות יותר אופטימי, ועוד-יותר אופטימי!
אני יכולה ללמד אתכם איך.
ואסביר למה עוד כדאי להיות ולבחור להיות אופטימי,
ועוד מעט , באחד הפוסטים הבאים, גם אספר מי אני.
ואתן טיפים ורעיונות.
ואם אתם כבר אופטימיים: תצטרפו אלי, אני צריכה עזרה,
בוקר של שלוש זריחות 