בזכות האופטימיות

כי כולם מדברים על אושר אף אחד לא מדבר על אופטימיות*

אומרים: כי אנחנו רוצים להיות מאושרים.

ואושר מוכר, ומי שאומר בוודאי יודע מה הוא אומר ועל מה הוא מדבר.

כן, המון אנשים מדברים, מקדמים ומציעים אושר.

ולפעמים אנחנו באמת מאושרים!  לפעמים כל-כך מאושרים!

ומה למחרת?

אחרי האושר, ביום שאחרי היום המאושר?     נפילה גדולה.

אלא-אם-כן יש לך בסיס מוצק ואיתן, בסיס של אופטימיות.

אם יש לך בסיס מוצק, איתן ואופטימי כזה, תצא טוב גם מימים ומתקופות מאושרים.

יהיו לך ימים טובים אחריהם. ייתכן והם לא יהיו כל-כך מאושרים, כי אתה אופטימי, ויחד עם זה: תוכל לראות בהם המון יופי ושמחה, והשמחה תיהיה שלך גם כשתראה אחרים שמחים.

הרבה אנשים מבטלים את האופטימיות ואת האופטימיים.

טוענים שהם, כלומר אנחנו האופטימיים, לא ריאליים. שהחיים בכלל לא טובים.

הם אומרים שהחיים הם לא פיקניק, ויכולים לראות את רק את חצי הכוס הריקה, ובקושי את  האור שבקצה המנהרה.

ושאין בהם רגע של שמחה ושל נחת.

אז תגידו בעצמכם: האם תמיד לא-טוב, תמיד רק רע??

בוודאי שלא.

כל הזמן בהמון מקומות, אם לא ביותר מזה, קורים דברים טובים.

האופטימי הוא זה רואה אותם. רואה גם אותם. ומעדיף לתת להם יותר משקל

ומקום וחשיבות ביום יום שלו.

אז מי מביניהם הוא הריאלי?

ומי אתה? איך אתם מגדיר את עצמך? למי משניהם אתה קרוב יותר?

כמו מי היית רוצה להיות?

הבחירה היא שלך.

כן, אפשר לבחור!

ולהיות יותר אופטימי, ועוד-יותר אופטימי!

אני יכולה ללמד אתכם איך.

ואסביר למה עוד כדאי להיות ולבחור להיות אופטימי,

ועוד מעט , באחד הפוסטים הבאים, גם אספר מי אני.

ואתן טיפים ורעיונות.

ואם אתם  כבר אופטימיים: תצטרפו אלי, אני צריכה עזרה,

ובבקשה תעבירו את זה הלאה.

חגית סימן-טוב מלמדת אופטימיות

*כמעט אף-אחד

לאתר בוקר של שלוש זריחות