סיפור אמיתי: איך יחזירו לי כסף למרות שהטעות שעשיתי, ואיך גם אתם יכולים

מה עושים כשקונים כרטיס הלוך וחזור לרכבת וזורקים אותו לפח המיחזור- (בודאי: רק למחזור)  אחרי שמשתמשים בו רק לכיוון אחד?

מה הייתם עושים?

קודם כל שיתפתי את מי שהיה לידי בשטות שעשיתי ואז קניתי עוד כרטיס, כי ככמובך, רציתי לחזור הביתה.

וכשהגעתי חזרה לנהריה, אמרתי לעצמי: אני אבקש.

אז פניתי לאורן, מנהל התחנה, ושאלתי אותו אם הוא מוכן לעזור לי.

הוא ענה בלבביות שמחה: "אני תמיד אוהב לעזור לאנשים".

סיפרתי לו ש"זרקתי את הכרטיס אחרי הלוך ולפני שהשתמשתי בו להלוך,

ושקניתי עוד כרטיס, כי רציתי לחזור הביתה.

ואת שני הכרטיסים קניתי עם כרטיס אשראי", אמרתי, "ואולי הם יסכימו להחזיר לי כסף, כי קניתי שלוש נסיעות ונסעתי רק שתיים?", ביקשתי.

והוא ענה: "בוודאי! בואי עם הכרטיס אשראי, נראה ששילמת על שלוש נסיעות ביום אחד, וניתן לך כרטיס זיכוי".

ואני: ניתרתי משמחה!  יש!!!

כי העזתי לבקש, וקיבלתי חזרה נחמדות, ואקבל גם כרטיס.

זכיתי פעמיים לפחות. כי אורן יכול היה גם לא להאמין לי.

מה הבעיה לתת למישהו את הכרטיס ולספר סיפור? אבל אז אני לא הייתי מאמינה לעצמי ולא הייתי מעיזה לבקש.

אז מה אפשר לעשות תמיד: להעיז ולבקש.

כן, במקרה הזה כרטיס אשראי עוזר. אבל לא תמיד זה כסף ותשלומים.

עכשיו אני שמחה לספר שלא הפסדתי אלא הרווחתי נחמדות ורצון לעזור, ואקבל חזרה גם את מחיר הכרטיס שזרקתי.

וכמובן: תודה לאורן, מנהל תחנת הרכבת בנהריה, על הנחמדות.

להצטרפות לרשימת התפוצה

פרס ינתן למוצא הישר!

 

כן: באמת! אני מתכוונת לזה!

אז הנה סיפור המעשה והאבדה:

ביום חמישי האחרון חזרנו מטיול של עשרה ימים בסלובניה.

היה לנו נהדר! רואים.

אנשים נחמדים, אוכל מצוין! מחירים זולים, מזג האוויר היה מושלם. ושנינו ישנו המון ומצוין. הכל היה רגוע וזרם איתנו מצוין,

ראינו רקפות שכבר הריחו נפלא וכל מיני סוגים של פיטריות, שבערב אחר-כך אכלנו במרק. הלכנו ונסענו בין עצים גבוהים וזקופים וליד אחרים שהתפתחו לכיוונים אחרים.

המקומות שישנו בהם היו נקיים ונעימים. וחזרנו הביתה עם תחושה שיש עוד המון מה לראות בסלובניה, ושיה כייף לחזור לשם.

גם בארץ קרו דברים טובים, התחילה שנה וברכותיה,פורסמה כתבה עלי ב'ידיעות צפון,ובעקבותיה כבר פנו אלי לראיון ברדיו(צפון).

דיברתי אתמול עם מי שתראיין אותי, והסברתי לה על האופטימיות. היא הקשתה בשאלות טובות, כשבעצם היא אומרת: העולם מסוכן ולא משנה מה נעשה.

ואני עניתי לה: ישנם קשיים וישנם סיכונים, ויחד-עם זאת, היום, בעולם שאנחנו נפגשים איתו, שהוא ברובו מעשה ידינו, (לטוב ולרע….), הסכנות אינן מיידיות כל-כך, ויש לנו אפשרות לבחור להכניס פחות ידיעות על סכנות ואיומים (מהדורות חדשות, למשל), ולבחור לשים לב לדברים טובים שקורים סביבנו.

וכאן אני מבקשת את עזרתכם, ומציעה אפילו פרס גבוה למוצא הישר!

אני מחפשת את האובייקטיביות!

כי אני לא מוצאת אותה, ויתכן שאני כבר לא יודעת לחפש.

האם יש מישהו שמצא אותה בחייו? מי שיודע איך היא נראית ויודע למצוא אותה?

וכשאנחנו חווים את חיינו, האם החווית האלו סובייקטיביות?

בוודאי שלא!

והחווית האלו קובעות את מצב הרוח שלנו, ואיך יראו ימיינו וחיינו.

בוודאי שלא הכל הלך מצוין בטיול שלנו.

כשיצאנו בבוקר עם האוטו עבורו לי בראש אפשרויות שמשהו יקרה בדרך. הרי נסענו בכבישים לא מוכרים לנו, לפעמים כבישים צרים וללא שוליים, כבישים שעלו מעל תהומות עמוקים, מולנו בכבישים נסעו אנשים שאין לי מושג מה עבר להם בראש והאם הם נהגים טובים. ובוודאי שגם בדיעבד לא הכל היה מצוין.

ואחרי שנתתי קצת זמן לרעיונות האלו: השארתי את שאר המקום והזמן למחשבות הטובות, שהנוף יהיה נהדר, שגם הנהגים האחרים בכביש רוצים לחזור הביתה בשלום, שיום יפה ובהיר עומד להתחיל, ושדברים טובים ויפים מצפים לנו בו. ואני יודעת לשים לב ולזכור בעיקר את הדברים הטובים ונעימים שקרו לי. וכל אחד יכול לחיות ככה את חייו.

ההבדל ביני לבין השדרנית שתראיין אותי בשבוע הבא הוא בכמה מקום נתנה כל אחת מאיתנו לדברים הטובים שקרו,שקורים ושיקרו בחייה.

והרי אין חווית חיים אובייקטיבית!

ובכל זאת: אם מישהו מצא חיים אובייקטיביים, שיגיד לי, ואתן לו פרס,

שנה טובה, וימים מתוקים, חגית

להצטרפות לרשימת התפוצה