זה נראה פרדוקס, ולמרות זאת- זה אפשרי וכדאי.
מצאתי את זה בעצמי, כלומר -בתוך עצמי. מאז זה אחד הדברים שמדריכים אותי.
אף פעם לא הייתי מאלו שמוציאים מילים לא יפות מהפה, אני לא מאלו שמקללים. אבל עד לפני כמה שנים היה קורה שהייתי מוציאה קללה מהפה, עד שפעם אחת הרגשתי את זה, הרגשתי מה קרה לי בגוף כשאמרתי את הקללה. זו לא היתה הרגשה טובה.
והחלטתי שלא אעשה את זה יותר לעצמי. החלטתי שלא אקלל בכלל, ולא אגיד מילים לא יפות ולא נעימות. וזה קודם כל בשביל עצמי. אני משתדלת ולרוב מאוד מצליחה.
הרי למילים יש כח, ועוצמה, ואנחנו מאוד שמחים שיש להן את אלו.
כשאומרים לנו מילה טובה, כשמשבחים אותנ ומחמיאים לנו- נעים לנו!
אנחנו אוהבים את התחושה הזו, זו בסך-הכל מילה טובה שעשתה לנו טוב, מילה הרי יכולה להפוף לנו לגמרי את התחושה ואת מצב הרוח. בסך-הכל מילה!
וכמובן, וטבעי שאם המילה היא שלילית- היא תעשה לנו את אותו הדבר. מילה שלילית- תגרום לנו לרגש שלילי.
מה שמעניין שגם שאנחנו אומרים דברים רעים על אחרים- התחושה שלנו מושפעת ממה שאמרנו על מישהו אחר. הרי אם קיללתי מי ששמע את המילה, גם אם היא נאמרה בלב שלו- זה אני. לרוב הרי מי שאמרתי עליו משהו רע- בכלל לא שמע!
בכביש, למלשל, כשמישהו חותך אותי, לדוגמא- אני מדברת איתו, (הוא לא שומע), ומסבירה לו מה הוא עשה. יותר טוב לי ככה.
ולכן אני בטוחה שכל אחד יכול! גם את! גם אתה!
תחשבו על עצמכם, תעשו רק את מה שעושה לכם טוב.
אז אתם כבר מבינים איך זה יעשה טוב לאחרים!
וכמה טוב להיות אנוכיים, לחשוב על עצמנו, ולעשות טוב לאחרים.
בהצלחה, חגית
בוקר של שלוש זריחות 