איפה באמת אתה גר ?

כמה פעמים שאלו אתכם, האם אתם מטפלים בגוף שלכם ודואגים לו כמו שאתם דואגים לאוטו שלכם?

כששמעתי את זה כבר הייתי אחרי. ידעתי שכן.

רק שלקח לי המון זמן להבין את זה. ולהבין שבעצם יש משהו שהרבה יותר חשוב מהאוטו שלי.

כמה חשוב לשמור על הבית שלי.

לפני שהבנתי היה לי ברור שהגוף שלי יכול לעשות הכל. התאמנתי קשה מאוד לשתי אולימפיאדות וזכיתי בהן, שתיים בכל אולימפיאדה.

כדי שאזכה במדליות. והיה לי ברור שאזכה. ואחר-כך התחלתי להתאמן לשלישית. בתאילנד.

שי מאוד רצה שניסע, אני תכננתי את הטיול שאחרי, שבועיים טיול בהרים. זה הי באמצע 2007.

רק שבכל פעם ששחיתי הרגשתי שיש לי פחות ופחות כוח. במקום לראות איך אני מתחזק, ואיך הכושר משתפר, הרגשתי בידיוק להיפך.

נחלשת והולכת. כשאמרתי לשי שנראה לי שלא נסע הפעם. הוא הציע שאשאל מישהו את המרפאה הסינית שהייתי אז בקשר איתה. הוא רצה פתק מהרופא. כי הוא מאוד רצה שנסע ושניהיה בתאילנד.

שולמית אמרה לי משפט פשוט וקצר, אולי גם נדוש: "הגוף שלך עשה המון בשבילך, כדאי שתקשיבי לו".

כשאני נזכרת במה שעבר עלי מאז, יש לי תחושה של סרט שהולך אחורה בהילוך מהיר.

כמו המון אבנים שנופלות ומסתדרות עכשיו במקום הנכון.

זה לא קרה מיד. עבר עוד קצת זמן ואולי יותר עד שהבנתי, ובוודאי אני ממשיכה להבין.

הגוף שלי היה בסדר גמור מבחינתי, חלקים ממנו ממש אהבתי.

היה לי ברור שהוא יכול לעשות כל מה שארצה, ושהוא עשה. רץ, שחה, הלך רחוק ומהר, ובסוף זכינו יחד במדליות. והחליפו לו כבד ונשברו לו כמה עצמות, וגם היה לו סרטן, ואת השדיים שלו הורידו. וניתוחים, אני יודעת שזה לא פשוט.

אבל הוא עבר את זה בכזו קלות.

כי תמיד עשינו ספורט ביחד והיינו בכושר מצוין.

נכון שאחרי כל זכייה במדליות הוא היה חייב לנוח כמה חודשים, פשוט הרגשתי שהוא עייף כל כך, שלא הצלחתי להזיז אותו. הוא היה עייף כל-כך שאני עצמי הרגשתי את העייפות הזו.

ופתאום הבנתי: הגוף שלי זה הבית היחידי שלי!

ואני צריכה לשמור עליו הכי בעולם!

אז היום אני עושה ספורט בעדינות.

ואוכלת עוד יותר נכון מפעם.

אני שומרת עליו, כי הוא הגוף היחידי שיהיה לי אי-פעם בחיים.

הבית הממשי היחידי שלי.

להצטרפות לרשימת התפוצה

4 מחשבות על “איפה באמת אתה גר ?

  1. חגית, כל פעם שאני קוראת אותך אני מתרגשת מחדש.
    תמהה על העוצמות והכוחות… הלוואי עלי…

    יישר כח – חגית!!!!!!!

  2. נכון.
    מדהים כמה שמן ודברים אחרים צריך, לפחות במקרה שלי,
    אז אני בטוחה שאגם אחרים,
    להבין את זה.

    כמה טוב שבסוף הגענו הביתה!

    תודה עירית.

  3. חגית, זה כל כך נכון מה שאומרת שהוגף שלנו זה הבית הממשי שלנו. אני רק לאחרונה יותר ויותר חושבת על הענין ומנסה לחדש את הקשר עם הגוף שלי, ופחות להתעלל בו מבחינת ספורט ומזון.
    תודה רבה על התזכורת!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s