לאן תגיעי אם תמשיכי ככה, חגית?

זה אחד המסרים החשובים בהרצאה שלי.
אני מספרת על הפעם השניה שבה סיפרו לי שיש לי סרטן. אחרי שעברתי את השתלת הכבד, עם שד אחד, אחרי שהראשון נכרת לפני שנתיים.  וההקרנות. ואני שוב מתכוננת לחזור לחיים ולפעילות אחרי שהחלמנו, הגוף שלי ואני, מההשתלה.
ואז שוב: יש לך סרטן. ואני כבר רוצה להתחיל לחיות.
זה ייאש אותי לגמרי.
כולם סביבי חיים, עובדים, מגדלים משפחה וילדים, ואני? בכל פעם שאני מתכננת שוב, להתחיל מחדש: מכה!
הרגשתי כמו איוב,
חשבתי שאני כמו ישו, אבל לא בחרתי להיות כמוהו. אין לי  שום כוונה כאלו.
כשמסביבי כולם ממשיכים לחיות ובקושי מכירים בית חולים מבפנים. ואני בכל כמה ימים: ביקורת, בדיקה, פגישה עם עוד רופא.
שלושה או ארבעה ימים הייתי כמו זומבי. התהלכתי בשבילי הקיבוץ בעיניים מזוגגות מדמעות. מידי פעם פגשתי מישהו שיכולתי לדבר איתה וסיפרתי לה כמה זה לא הגיוני וכמה זה לא ייתכן, ושדי-כבר: גם אני רוצה לחיות!
ואז אני זוכרת את הרגע הזה. שכבתי על המיטה על הגב, עם רגליים למטה, שוב מנגבת את העיניים מהדמעות, ואז אמרתי לעצמי: לאן אני אגיע עם אמשיך ככה?
והבנתי מיד שככה לא אגיע למקומות שבהם אני רוצה להיות. אז קמתי, שטפתי פנים, לבשתי בגדי ספורט, ונסעתי לקאנטרי (בעברון).
שני דברים קרו לי בעקבות ההבנה הזו:
הדבר המיידי: יצאתי לעשיה בכיוון אחר, כי באמת: לאן מגיע מישהו שבוכה על מה שקורה לו? אני רציתי להגיע לעוד מקומות ולעשות עוד דברים. והבנתי שלא אצליח אם אמשיך לבכות.
מצד שני מותר לי קצת לרחם על עצמי. :-(. כי משהו לא טוב קורה לי. יחד עם זאת הרגשתי שמספיק לי. שלושה-ארבעה ימים מספיקים לי לרחמים עצמיים.
והדבר השני הטוב שקרה לי זה שלקח לי המון זמן לזכור את הימים האלו. בהרצאות הראשונות שלי בכלל לא זכרתי את הימים האלו, את התחושות האלו.
ואתם יודעים למה? טוב, זו השערה, אבל אמר לי אותה מישהו שאני מעריכה מאוד. המורה הראשון שלי, אייל ילוז מכרמיאל. הוא אמר לי שבזכות זה שנשארתי רק  מעט ימים בתוך היאוש הזה, הזיכרון שלו, של היאוש ושל מה שליווה אותו, לא חילחל עמוק לתאים ולזיכרון שלי, ולכן קשה היה לי  להיזכר בהם.
אני חושבת שזה טוב.
מה דעתכם?
האם גם אתם אמרת פעם לעצמכם: לאן אגיע אם אמשיך ככה!?

רוצים לשמוע עוד על אופטימיות?
הצטרפו אלי וקבלו ספר במתנה: על האופטימיות- 14 הסיבות שמונעות מאיתנו להיות אופטימיים באמת.

לראות את חצי הכוס המלאה, ליישם אופטימיות בימים קשים

יש הרבה שאומרים שהחוכמה היא להיות אופטימיים כשנראה שאין סיבה לאופטימיות.
ואז שואלים אותי איך, אם הם לא יצאו כבר מההרצאה, אחרי שכעסו על איך אני מעיזה לדבר על חיים טובים ואופטימיות כשמסביב….. אתם יודעים.

ואני מרשה לעצמי להמשיך ולדבר, כי אני יודעת שהייתי אופטימית במקומות שהמון אנשים לא מעיזים, וראיתי את היתרונות ואני יודעת שאפשר ושממש-ממש כדאי. בזכות כל אלו אני יודעת להביא את עצמי למקום שבו אני יודעת 'יהיה בסדר'

מכאן אחר-כך תכנסו לסרטון ביוטיוב ותוכלו לראות בו ולשמוע מעט ממה שאני מכירה כחיים.

ולמי שמבין שהאופטימיות היא שמוציאה אותנו בחיים ומוציאה מאיתנו את הטוב שבנו בכל מצב ובעיקר כשקשה, השאלה היא איך.

ועוד רגע לפני ה'איך' אזכיר לכם שמידי פעם אנחנו שומעים מישהו שעבר חוויה קשה, שאומר: 'קיבלתי פרופורציות. עכשיו אני יודע מה חשוב בחיים'.

אני רוצה להביא את האפשרות לקבל פרופורציות לפני שקורה משהו שיזעזע את חיינו.

אז בואו נראה מה עובר על מי שאמר את המשפט שציטטתי. מה בעצם קורה לו?

תעצמו רגע עיניים.

תענו לעצמכם לפני שאתם ממשיכים לקרוא.

אני מתכוונת לכך שהוא מתחיל לתת חשיבות שונה לדברים השונים. אם קודם היו דברים 'קטנים' שהרגיזו אותו, עכשיו הוא יודע לסלוח עליהם. לעצמו או לסובבים אותו.
ומצד שני, הוא מצליח להגדיל ולתת יותר מקום וחשיבות ומשקל, ועוד ועוד לדברים שקודם התייחס אליהם מעט. זה כבר אישי.

אז קחו דקה או שתיים ותרגלו חשיבה חיובית לפני שהגעתם למקום שבו אתם מרגישים שאתם עם 'הגב לקיר', כי זו מיומנות.
אם אתם אוהבים ויזואליה, תוכלו לקחת דף ועט, ולעשות טבלא ולרשום בצד אחד את הדברים הטובים, ובצד השני את הדברים השליליים. תנו להם מספרים, ע"פ המשקל שלהם. תדאגו שיהיו יותר דברים, או בעלי משקל גדול יותר בצד שאתם מעדיפים להיות בו.
אני מניחה שזה הצד של המחשבות החיוביות.
והנה צעדתם עוד צעד ויש לכם עוד מיומנות מתחום הפסיכולוגיה החיובית.

זו אחת הדרכים להפחית דאגה, וזו גם דרך טובה ביותר לשנות דפוסי חשיבה.
לקבל את הפרופורציות שטובות לכם ולחייכם.
ובאמת להצליח לחזור ולהיות אופטימיים גם בימים הקשים יותר.

אשמח לשמוע את התנסויותיכם,                                             

בהצלחה
ולהתראות באתר בוקר של שלוש זריחות

מתחילים ללמוד אופטימיות

ייתכן ואתה הולך איתי כבר כמה שנים, ייתכן ורק עכשיו הצטרפת.
הרבה מצטרפים אלי בימים האחרונים. כי סיפרתי שמשהו טוב הולך לקרות.
זה לא מובן מאליו בכלל לא, למען האמת, עבור הרבה שנים, שנים שפגשתי בהן הרבה אנשים.
חלקם אמרו שאני חייבת,
אחרים אמרו שאני צריכה,
נוספים אמרו שאני כבר עושה את זה,
שאני דוגמא והשראה וגיבורה.
ואני עניתי, וידעתי: כן, בסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלום.
זה מה שעניתי, בהתחלה וגם בהמשך.
עשיתי את מה שהיה לי ברור שכולם עושים, חייתי כמו שהיה לי ברור שכולם חיים.
כי כולם רוצים לחיות, החיים הם כייף, יש בהם רגעים נהדרים והם דבר נפלא. לא מובן מאליו שנולדים,
מובן מאליו שכולם חיים כמוני, רואים כמוני את החיים.
לי יש המון תוכניות ואני חייה וממשיכה לחיות כי אני יודעת שיום אחד הם יתממשו, ואחר-כך יתממשו עוד תוכניות שאני נהנית לתכנן.
מתי שהוא, משהו בי הבין שזה לא כך לכולם, שלא כולם מקבלים את החיים ואת ההזדמנויות שהם מציעים לנו, כדבר שאנחנו חייבים לעצמנו. כי נולדנו, את זה אני אמרת היום, כן: נולדנו- אז בואו נהנה !
לפני שבע שנים התחלתי לספר את הסיפור שלי בהרצאות. ולאט לאט נזכרתי בעוד דברים שקרו, בתחושות שהיו לי, שאלתי חברים. אבל רק סיפרתי, כן, סיפרתי כאילו הכל קרה למישהו אחר. בעיה בכבד שבסוף תיהיה השתלת כבד וסרטן ועוד סרטן ועוד סרטן ואת כל מה שביניהם. אני עברתי אותם מהר, ולא ממש ניסיתי להיזכר איך זה היה ומה היה. קפצתי מיד לדברים הנוספים שידעתי שהחיים מאפשרים לי.
אז מידי פעם אמרו לי: את מאוד אופטימית! את ממש מלמדת אופטימיות! את צריכה ללמד אופטימיות!
והייתי בטוחה ש:
א.      אין בי שום דבר מיוחד. אני רוצה לחיות ועושה את כל מה שצריך כדי ליהנות מהם ולהיות.
ב.      אי-אפשר ללמד אופטימיות.

ואז התחלתי לשמוע את זה מעוד ועוד אנשים. אנשים שאמרתי לעצמי שמה שעברתי זה כלום לעומת מה שהם עברו, אבל גם הם אמרו לי: למדתי ממך ! הורים ששכלו בן. ועוד הרבה אחרים.
עדיין לא הבנתי לגמרי מה אני עושה,אבל אני יודעת שאני עודה טוב להרבה אנשים.
אני אוהבת את מה שאני עושה, אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה:
מלמדת אנשים לראות את הצד הטוב והיפה שבחיים.
מלמדת אנשים להאמין בעצמם, ולדעת שיש בכוחם וביכולתם ליצור לעצמם את הידיעה ובטחון –שהכל יהיה בסדר.
כן, זו המהות של להיות אופטימיים.
וזה אחד מהיתרונות הנהדרים של האופטימיות.
כן! בקרוב אפתח את הקורס הראשון לאופטימיות.
כן: אני יודעת שייתכן וזו הפעם הראשונה שאת שומעת על אפשרות כזו, אבל זה אפשרי ויתכן, כי אופטימיות ניתן ללמוד, ובוודאי שכדאי, בימים הקרובים אפרסם עוד סיבות שבזכותן כדאי לכולנו להוסיף אופטימיות לחיים שלנו.
פרטים נוספים יפורסמו בקרוב.
יש לכולנו למה לצפות!
כדי שאדע שהייתם כאן- השאירו את שמכם כאן