לפני כמה ימים שאלתי: האם יש קשר בין אפיית לחם לאופטימיות,
כל מי שחכם ונבון יבין ששאלה כזו יכולה לעלות רק מתוך הגילוי שקשר כזה ישנו.
ואכן!
לפני כמה שבועות, בעוד אחת מהשיחות בחדר הכושר, 
- לחם עם בטטות, לחם כתום ואופטימי, נאפה בטוסטר אובן
ראובן סיפר לי שהוא אוהב לאכול עוגות.
שאלתי אם הוא מכין את העוגות, והוא ענה שאלו עוגות קנויות.
והתנצל שהוא לא יודע להכין עוגות.
שאלתי אם הוא הכין פעם עוגה, או אפה לחם.
– "לא. אף פעם! אני לא יודע".
– "אז בעצם לא ניסית. אם תנסה תוכל לדעת".
ראיתי אותו מהנהן בהסכמה תוך שהוא ממשיך לדווש באופניים שעומדות במקום.
– "זה ממש פשוט. תמצא המון מתכונים באינטרנט".
ראובן הנהן שוב, במבטו ראיתי את התוכנית שהוא מתכנן לחפש ולמצוא באינטרנט, ללחם הבא שיכין בעצמו ואמר:
– "אחפש באינטרנט".
כשבועיים לאחר מכן, מדווחת לי עוד ידידה מהקאנטרי בעברון:
– "שמעת? ראובן אפה לחם כמו שהצעת לו, ויצא לו טעים!".
עבר עוד שבוע, או אולי יותר, ושוב נפגשתי עם ראובן,
– "אביבה סיפרה לי שאפית לחם!"
-"נכון, הוא תפח כל-כך. אכלתי את כולו לבד!"
-"אתה רואה! עכשיו אתה יודע!
פשוט קודם לא ניסית, ועכשיו ניסית. הצלחת,
ובפעם הבאה כבר תדע שהלחם צריך להיות במקום חמים, כדי שיתפח".
שבוע אחר-כך ראובן קנה מיקסר משוכלל והכין עוגת תפוזים.
אני הצעתי לו שאת הלחם כדאי לו ללוש ביד.
-"זו גם פעילות פיזית, וגם ככה מרגישים את הלחם".
ומה הקשר לאופטימית?
כששאלתי אותו אם הוא מכין בעצמו את העוגות שהוא אוכל,
והזכרתי את החומרים שמוסיפים לעוגות כדי להאריך את חיי המדף שלהן,
ראובן היה עדיין פסימי כלפי סיכויי ההצלחה שלו לאפות עוגה,
ובוודאי להצליח ולאפות לחם, בעצמו.אחרי השיחה הראשונית שלנו,
ראובן כבר היה אופטימי כלפי היכולת שלו לאפות לחם.
עם התחושה הזו הוא חיפש ומצא מתכון,
ובחר במתכון די-מורכב, אפילו.
בזכות האופטימיות, ראובן ידע שיש סיכוי שהלחם שהוא אופה,
החומרים שהוא קונה, הזמן שהוא משקיע, החיפוש באינטרנט,
הלישה, הציפייה לתפיחה, חימום התנור, הכנסת הלחם לתנור,
יפיקו לו לחם.
כשהלחם יצא מהתנור, אמנם לא תפוח כמו לחם מהסופר,
ראובן נהנה מהלחם שהשקיע בו את כל מה שתיארתי למעלה ועוד יותר מאלו.
ראובן שם בלחם רק קמח מלא, ונתן לו לתפוח בחדר לא מחומם.
בפעם הבאה הוא ידע למה הלחם לא תופח, ויבחר להכין לחם בריא ונמוך.
או לחם תפוח ובריא פחות.
זו כבר תיהיה הבחירה וההחלטה שלו.
עכשיו הוא יודע לאפות לחם, לאפות עוגה, ויש לו תוכניות להכין חלה ליום שישי ועוד כמה עוגות.
לפעמים יש לנו אופטימיות טבעית,
ואנחנו הולכים לקראת מהלך חדש מתוך ידיעה שיש לנו את כל מה שדרוש כדי להצליח.
ומצד שני, כשאנחנו פסימיים לגבי הסיכויים שלנו להצליח,
אנחנו אומרים ש"אנחנו לא יודעים", כשבעצם לא ניסינו, ולא חיפשנו מידע.
ובעצם, אנחנו לא מעיזים לנסות.
אופטימיות מחליפה את הפסימיות ואת החשש.
מקסימום נכשל,
ורק אם נכשל נוכל להשתפר בהמשך.
ואז נדע איך נצליח יותר בפעם הבאה.
רוצים להיות אופטימיים, כדי להעיז, לנסות ולהצליח?
היכנסו ל www.hagitst.com
וקבלו גישה ל10 וידיאוטיפים,
שיתנו לכם כלים מצוינים להוספת אופטימיות לכול התמודדות ופריצת דרך בחייכם.
ליום כתום,
חגית
בוקר של שלוש זריחות 