איך איבדתי שליטה, מצאתי אותה בחזרה, וסיימנו במוזאון יפני

קצת אחרי 10:00 בשבת בבוקר, התחיל לרדת עלינו שלג. 

אז החלטנו לנסוע גבוה יותר, כדי לראות עוד שלג, כדי להיות ממש בתוך השלג.
זו היתה הזדמנות לשנות תוכניות, כדי לראות את השלג!

רק שעדיין לא הבנו….,
זה היה מרוב התלהבות.

שינינו כיוון והתחלנו לנסוע, לעלות.
כמה מאות מטרים לפנינו, הכביש כבר היה לבן. וגם הגבעות שמסביב.

במבוקים על-פי שי

זה היה יפה כל-כך!
ראינו את הקוליסים של הרכבים שנסעו לפנינו.
ניסיתי לנסוע עליהם.
ואז ראינו רכב אחד שנסע הצידה!
מיד אמרתי לשי: חוזרים, זה מסוכן!
עברתי לנתיב השמאלי, קודם בדקתי שאף אחד לא מגיע ונוסע בו.  שי האיץ בי עוד רגע אחד.
ואני הרגשתי איך הלב של מתחיל לפעום, חזק יותר, ומהר יותר.

הרמזור התחלף לירוק, ואני לחצתי על הגז.
האוטו לא זז. שמתי על L, (לשי יש אוטו אוטומאטי). עברו כמה רגעים והאוטו התחיל לזוז. לאט.
זה היה מפחיד.
בינתיים הסתכלתי רק קדימה. הקדימה לא התקדם. הקדימה לא התקרב.
הרגשתי את הלב של פועם, עוד יותר חזק יותר, ועוד יותר מהר.
כמה פעמים אנחנו  לוחצים על הגז והאוטו לא זז? מעט.
ממתי אוטו עושה מה שבא לו?!
בשביל מה יש לי רשיון נהיגה? הרי זה בשביל להגיד לאוטו לאן וכמה לסוע.
אתמול בבוקר לכמה רגעים החוקים השתנו.
גם הרכבים שסביבנו, נסעו לאט, ולפעמים הצידה.
ולא רק אני איבדתי שליטה.
הפעם האחרונה שזה קרה לי היתה מזמן. גם אז ירד שלג. משום מה אז זה היה פחות מפחיד. אז היתה מפלסת שלג בנתיב ממול, ופשוט עברתי לסוע אחריה. זה היה בשלג הקודם בגליל. מזמן.

עכשיו החלטתי לעשות U-turn.
לברוח. לחזור למטה.
הסתכלתי ימינה. תמיד אני עושה ככה בצמתים.
רכב אחד נסע לקראתי, ירד בכביש.
אני מתחילה להיכנס לנתיב שהוא אמור להמשיך לסוע בו. יש לי עדיין ירוק.
בתקווה מהולה בהרבה חשש ופחד, שאלתי את עצמי ואת שי:
הוא יצליח לעצור ב'אדום שלו'?

הוא הצליח!
כל מי שהיה בצומת בוודאי ראה גם את האוטו שלנו, מתאמץ לצאת מהצומת.
בכל מקרה כולם היו מספיק סבלנים, או שלחצו על הגז ונשארו במקום, ונתנו לנו לצאת.
ולהתחיל לרדת, לנסוע, למקום חמים יותר, למקום שאין בו קרח על הכביש.
לידינו נסעו רכבים, גם זה שעצר ב'אדום שלו'.
והם נסעו מהר! לא הבנתי איך, איך הם מעיזים. איך זה שהם לא מחליקים?
בעצם גם אנחנו כבר לא החלקנו, ובכל זאת: אני עדיין הייתי ב L, אחרי עוד רגע או שניים. העברתי ל 2 ול D.
ולאט לאט יצאנו משם. ירדנו בכביש לכיוון נהריה, ממולנו הים גועש, בלבן.
הלב האט ונרגע. ואוטו חזר לנסוע כמו שאני אומרת לו. שוב יש לי שליטה במצב, וחוסר האונים התפוגג.

הצלחנו לרדת, לברוח. לא נראה שלג היום. בעצם בערב בטלויזיה- בטח יראו.

אנחנו בדרך לחיפה. חזרנו לתוכנית מקורית- מוזיאון טיקוטין. 

כי שי כבר מצייר כמו יפני. ביקשתי ממנו שיצלם ציור.

במבוקים ע"פ שי 2


להשלמת האווירה והסיפור.

לקראת נהריה ראינו את השיירות שמתחילות לעלות. איחלתי להן 'אחיזה טובה'.
אנחנו בדרך למקום הרבה יותר חם. שם לא היו קוליסים בקרח.
כשהגענו אפילו לא ירד שם גשם. רק היה קר. מאוד. עצרנו לתצפית בסטלה-מאריס. מעל ים לבן שוצף. הגליל המערבי מכוסה בענן אפור נמוך.
אני שמחה שאנחנו מסתכלים מרחוק. לא היה לי נעים לחוש את חוסר האונים הזה.

אז כשאני כותבת את השורות האלו, ואני כבר יודעת שחוסר אונים, הוא יוצר פסימיות-
ושואלת את עצמי:
מה אני עשיתי כדי להחליף אותו?
מה עשיתי כדי לא להיכנע פאניקה, ומה עשיתי כדי לא לאבד שליטה לגמרי?
אני חושבת שמה שעשיתי היה להחליף אותו בעשייה, בהבנה- שאני יכולה לצאת משם. אנחנו מוגנים בתוך הרכב, ואני עושה את כל מה שאני יכולה ויודעת כדי לצאת המצב הזה. אני נוסעת קדימה, גם אם זה לאט, בינתיים זה קדימה, אני רואה את הרכבים האחרים מצליחים, אז גם אני אצליח, ואוטוטו מסתיים הלבן.
הידיעה שאני יכולה, החליפה את חוסר האונים בתחושת שליטה, תחושה של ביטחון, והם החזירו לי את האופטימיות ואת התקווה.
שתמיד אפשר לחזור אליהן.
כי לאט לאט יצאנו משם. ירדנו בכביש לכיוון נהריה, ראינו את הים הגועש, הלבן.
הלב האט ונרגע. ואוטו חזר לנסוע כמו שאני אומרת לו. שוב יש לי שליטה במצב, וחוסר האונים התפוגג.

והשלג? בפעם הבאה לא ניהיה ראשונים מידי. נחכה שישימו קרח על הכביש, יעברו מפלסות, ואז נבוא.

2 מחשבות על “איך איבדתי שליטה, מצאתי אותה בחזרה, וסיימנו במוזאון יפני

  1. הי גל,
    תודה על המחמאות,
    לגבי ה NLP, אני מבינה ממך שזה מטעה. הוספתי את התג הזה כי הבנתי שהרעיונות שלי קרובים לרעיונות והעקרונות של NLP.
    לא למדתי NLP.
    אבל מהמעט שאני כן יודעת, הקשר הוא שאמרתי לעצמי, וראיתי איך אני יוצאת משם, ואת עצמי אחר-כך.

  2. וואו זה נשמע ממש מפחיד, כל הכבוד לך שהצלחת להשתלט כל כך יפה על המצב.
    אגב אני לא בטוח שהבנתי למה זה קשור לNLP?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s