זה המייל שקיבלתי, בעקבות הכתבה שהתפרסמה ב YNET:
"שלום חגית,
יישר כוחך וחג פורים שמח.
קראתי את הכתבה וזו הפעם הראשונה ששמעתי אודותייך.
גם אני עברתי כריתה דו צדדית.
ולאחר שקראתי שהמחלה חזרה אצלך,
לאחר הכריתה רציתי לשאול אותך בעניין זה.
איך מגלים שזה קורה?
איפה זה יכול לחזור?
אולי זה נראה כשאלות "לא אופטימיות",
אבל אני דווקא מאוד אופטימית ולכן גם בחרתי בניתוח הזה,
כדי שאוכל לסלק את פצצת הזמן ולהמשיך בחיי בשקט.
קצת הטריד אותי ממצא החזרה לאחר הכריתה.
אודה לך אם תשיבי ליתודה וסוף שבוע נפלא.
ט'
יישר כוחך וחג פורים שמח.
קראתי את הכתבה וזו הפעם הראשונה ששמעתי אודותייך.
גם אני עברתי כריתה דו צדדית.
ולאחר שקראתי שהמחלה חזרה אצלך,
לאחר הכריתה רציתי לשאול אותך בעניין זה.
איך מגלים שזה קורה?
איפה זה יכול לחזור?
אולי זה נראה כשאלות "לא אופטימיות",
אבל אני דווקא מאוד אופטימית ולכן גם בחרתי בניתוח הזה,
כדי שאוכל לסלק את פצצת הזמן ולהמשיך בחיי בשקט.
קצת הטריד אותי ממצא החזרה לאחר הכריתה.
אודה לך אם תשיבי ליתודה וסוף שבוע נפלא.
ט'
לשאלות ששאלת יש לי רק תשובות של מישהי שהיא כמוך,
אופטימית, ומצד שני ממש-לא רופאה.
חשוב לי להגיד את זה, כדי שאף אחד לא יטעה.
אופטימית, ומצד שני ממש-לא רופאה.
חשוב לי להגיד את זה, כדי שאף אחד לא יטעה.
מה שאני אומרת זה רק מתוך התחושות שלי,
אז כמובן שהתשובות שלי אלייך הן סובייקטיביות.
כי אנשים יכולים להיות רק סובייקטיבים.
החלטתי להשיב בבלוג, כדי שאנשים נוספים, שבוודאי מוטרדים משאלות דומות,
יכולו להעזר באומץ שלך לשאול.
אז כמובן שהתשובות שלי אלייך הן סובייקטיביות.
כי אנשים יכולים להיות רק סובייקטיבים.
החלטתי להשיב בבלוג, כדי שאנשים נוספים, שבוודאי מוטרדים משאלות דומות,
יכולו להעזר באומץ שלך לשאול.
אני דווקא חושבת שהשאלות שלך הן מאוד אופטימיות.
כי אופטימיות בשבילי חייבת להסתמך על המציאות שלנו,
וגם על מה שעלול לקרות, רק כך נוכל להתכונן כמו-שצריך.
ולעשות את מה שהכי טוב לנו.
ומה שטוב לנו, טוב לנו ולא בהכרח למישהו אחר.
לדעתי מה שטוב, הוא גם משהו שמשקיט אותנו, וגורם לנו ליותר שלווה ובטחון.
לכן חשוב לבחור במה ש'מרגיש' לנו טוב.
(זה לא כ"כ פשוט כמו שזה נשמע, אתייחס לזה בפעם אחרת)
(זה לא כ"כ פשוט כמו שזה נשמע, אתייחס לזה בפעם אחרת)
ולסמוך על עצמנו.
אני גיליתי כל גידול בדרך שונה.
הראשון היה דימום מהפיטמה, השני היה תחושה של גוש בשד.
ובפעם השלישית, אחרי שכבר לא היה לי שד, הרגשתי גוש קטן.
הוא היה תחת לצלקת, כי הצלקת היא כל מה שנשאר מהשד…
לכן אני חושבת שהכי טוב זה להמשיך לחיות את החיים בדרך שאת מוצאת שהיא הכי טובה לך.
להכניס לתוכם דברים טובים,
להכניס לתוכם דברים טובים,
כדי להשאיר כמה שפחות מקום לדאגות ולחששות.
לדעתי אי-אפשר לא לדאוג בכלל,
ורק כשאנחנו מודאגים אנחנו יכולים לנקוט בצעדים שימנעו את מה שאנחנו חוששים ממנו!
ונכון, זו פסימיות רגעית,
ומצד שני זה, לדעתי, הכי טבעי ובריא.
מקווה שהצלחתי לעזור לך ט',
בהערכה רבה, חגית
בוקר של שלוש זריחות 