מתחמם, מתחמם,

מתחמם, מתחמם, ו……  עדיין קפוא!
גם לך זה נראה בלתי אפשרי ?
אבל ככה הרגישו כפות הידיים שלי כבר באמצע הליכת הבוקר היום.
הרגל שחידשתי אתמול. והתווסף למתיחות הבוקר.
בספר קוראים להם תרגלי מרידיאנים.
ולגוף שלי כבר קשה להתחיל את הבוקר בלעדיהם. 
וכל אלו ביחד לא היה בהם כדי לחמם את הבוקר הזה. תתארו לעצמכם- כמה קר!

ויש משל!
גם למישהי שכל-כך אוהבת את החורף,                                                              
ומאמצע הקיץ כבר מחכה לגשם. (אני!)
החורף הזה, על כל הברכה והעוצמה שבו,
החורף הזה ארוך מידי.   
זה זמן טוב לשאול שאלות:
למשל: אולי הוא גם החורף שלי חיי?

וגם: האם אני כבר מוכנה לאביב?

כי אם זה החורף שלי, אני היא זו שיכולה להביא את האביב.
להביא את האביב שלי!

ממש כך!
ואני יודעת שהאביב שלי כבר התחיל.

כי אני מרגישה את הקודקודי הצמיחה דוחפים מלמטה את שכבת האדמה הקרה מאוד.
היא קרה בגלל החורף הארוך, אבל גם היא יודעת שהאביב יהיה לה הרבה יותר שמח.
האדמה קשה גם בגלל שפשוט- ככה היא רגילה.
והרגלים אפשר לשנות.
רק בתנאי-אחד.
ושמעתי את האמרה הזו לפני שבוע בערך:
'אי-אפשר לפתור בעיה באותם הכלים שיצרנו אותה'.
לכן, הרגלים חדשים אפשר ליצור רק בכלים חדשים.
בשבילי זה אומר ניעור!
אינתיפאדה? 

אני מוכנה לניעור!
בעוד פחות מחודש אני עוברת לדירה חדשה,
וגם הביצה שאני מכינה כבר מגלה סימני של קוצר רוח.       

האם גם אתם מוכנים לניעור האביב שלכם?
 למי שכן: הביצה מתבשלת בשבילכם!

הסתקרנתם?
זה באמת דורש קצת יותר סבלנות.
גם סבלנות דורשת תירגול.

אפשר לתרגל סבלנות בצוותא, הכל קל יותר בצוותא, הרי.

אז שתפו את חבריכם, והעבירו הלאה,
כדי שנגדיל את הצוותא,
ונהנה יותר מההפתעה שבביצה,

להתראות, חגית