למה זה מרגיז כל-כך כשהסטטיסטיקה לא סופרת אותך?

ממש עכשיו מתנהל ויכוח חריף בין בנות הקבוצה בפייסבוק
'גמאני חליתי בסרטן השד' לבין אוסנת עופר.

אסנת, שהיתה כתבת בריאות ב YNET,
פירסמה פוסט שנוגע גם לסטטיסטיקה של סרטן השד בגיל מבוגר.

עד כמה שאני ראיתי אסנת שאלה שאלה.
שאלה שהסעירה את הרוחות,
כי אחרי השאלה יש התייחסות לסטטיסטיקה של סרטן השד,
(ההתייחסות היא לא של אסנת, אבל היא לקחה את הדיון למקומות אחרים ולא נעימים).
שרוב הנפגשות בו הן נשים בגיל 'מבוגר',
וסטטיסטיקה כזו מתעלמת מנשים צעירות שנפגשו בו.
סטטיסטיקה כזו גם יכולה להקשות על איבחון הסרטן אצל נשים צעירות.

הרוחות בקבוצה סוערות, ואם הבנתי נכון,
ההתרעמות היא בגלל שכולנו מכירות נשים שמצאו את עצמן עם סרטן השד והם לגמרי מוחץ לססטיסטיקה הזו. לפעמים אלו אנחנו.
לדעתי זה מקומם, כי זה שלא מתחשבת בהן,

מתחשבת בחייהן, בקשייהן, וגם במותן.
ככה גם אני מרגישה שמפרסמים שסטטיסטיקה שלא מתייחסת אלי.
זה בטח קורה לרובנו.

זו תחושה שלא סופרים אותנו, לא רואים אותנו. או את החברים והמכרים שלנו.

כשזה בקטן וטריוויאלי זה פחות משנה.
אבל גם שם לפעמים לא רואים 'אותנו'.
את מה שאנחנו אוהבות, חושבות, קונות, מרגישות.
למשל- עמישראל קנה עוד 300,000 מכוניות חדשות השנה.
כשזה נוגע לנתוני צריכה, ואנחנו לא קונות.
צריכת מוצרי החלב עלתה בחג השבועות.
כשזה נוגע לדמוגרפיה, ולנו אין ילדים.
"אני בכלל לא שם. מישהו שאל מה אני מרגישה?!"
או כשזה נוגע לפוליטיקה ולנו לא משנה, או שדווקא מאוד כואב, והרוב חושב אחרת.

אני אוהבת להסתכל על הסטטיסטיקה גם המצד השני שלה.
הייתי שם כמה פעמים, למשל הסרטן שהיה לי,
ואין לי 'גן של סרטן' או סרטן במשפחה,
ואני לא בשום קבוצת סיכון.

אבל זה קרה.
ואם את גבר אז בכלל לא סופרים אותך שם, למרות שגם לגברים יש לפעמים סרטן בשד.
ולסטטיסטיקה יש שוליים.
לכל סטטיסטיקה יש שוליים.
בשוליים האלו קורים המון דברים.
אנשים חיים 50 שנה למרות שהסטטיסטיקה אמרה שאין להם סיכוי לחיות יותר מ 5 חודשים.
יש חיים גם בשוליים, פחות צפוף שם, יותר עצמאי.

ולכל סטטיסטיקה יש גם צד שני,
ואפילו אם יש בו רק 0.5%, או פחות, זה הסיכוי שלנו. ומה זה משנה שאחרים לא סופרים אותנו, אם אנחנו חיים?!

והאם את מנהלת את החיים שלך ע"פ הסטטיסטיקה?

ומה דעתך על הסטטיסטיקה שרואה או לא רואה אותך?

 

 

 

"זו קנאה, ואני לא רוצה לקנא"

"כן, זו קנאה, ואני לא רוצה לקנא".
חברה שלי מסכמת את מה שהיא סיפרה לי בדקות האחרונות.
אני שותקת,
מסכימה איתה,
גם אני לא אוהבת להרגיש את הקנאה בתוכי.

ולפעמים אני מציעה לה את הדרך שלי להתמודדות עם קנאה שעולה בי.
כשאני בוחרת להפוך את הכיוון שלה.
היום אני רוצה להציע אותה גם לכם: להפוך את כיוון הקנאה.
ולהשתמש בקנאה כדי ליצור לעצמכם חיים טובים ומספקים יותר.
זה אפשרי,
אני עושה את זה. 

נכון, לפעמים אנשים פוקחים עיניים גדולות ומתפלאות כשאני אומרת את זה,
כי על-פניו זה הנראה בילתי אפשרי.
קנאה היא דבר שלילי, איך אפשר לעשות איתה משהו טוב?!   

נכון, קנאה נחשבת לרגש רע, שלילי ומשתק.
כשעולה בנו רגש שלילי, הוא גורר אחריו עוד רגשות שליליים.
בעצם מכניס אותנו למעגל של רגשות שליליים.
קנאה היא רגש שעושה לנו לא טוב בגוף,
ומצד שני יש אנשים שיודעים להפוך אותו לרגש חיובי, בונה.
איך הם עושים את זה? 

אז הנה הטריק:
הקנאה הראשונית לוקחת אותנו למטה וגורמת לנו להרגיש קטנים.
הקנאה אומרת לנו: היא הצליחה (ואני לא).
היא הבריאה מהר, (ואני עדיין שקועה בתוך אין-סוף סדרות טיפולים, ובטל בעוד כמה חודשים שוב ימצאו משהו מקולקל בגוף שלי).
הקנאה מזכירה לנו: היא מצאה בן-זוג, (אז איך זה שאני הרבה יותר מוצלחת ויפה ממנה ואני כל-כך לבד).
הקנאה שבנו מרגישה: לה יש המון חברות והיא תמיד זורחת ומאושרת, (ואני מרגישה בודדה כל-כך).
הקנאה מנפנפת מולנו ברכב החדש של השכנים שלנו.
לפעמים הקנאה ממש אוכלת אותנו מבפנים, ומכאיבה.
הקנאה גרמת לנו להרגיש שיש תמיד מישהו שהיא, או הוא, יותר מאיתנו, שיש להם 'יותר', שהם 'יותר', ובעיקר שאנחנו 'לא-יודעים', 'לא נצליח', 'לנו אין-מזל'.
הקנאה פוגעת במקום הכי רגיש שלנו- האגו שלנו. האגו שאוהב להרגיש גדול, מוצלח וכל-יכול.
ובכל פעם שאנחנו מקנאים, עולים בנו אותם רגשות שמקטינים אותנו.
מקטינים את האגו הרגיש והפגוע שלנו.

אז אם נמאס לכם להרגיש את אותם רגשות שמקטינים אתכם,
אם אתם מעדיפים ורוצים להרגיש רגשות שמגדילים אותכם,
כל מה שאתם צריכים לעשות זה להפוך את החץ!

אם היא הצליחה, ואני מקנאה- גם אני יכולה להצליח!
אם היא הבריאה ואני מקנאה ורוצה- גם אני יכולה להבריא!
אם היא מצאה בן-זוג, ואני יודעת שגם לי 'מגיע' גם אני אמצא בן-זוג!
אם היא קנתה אוטו חדש, גם אני אקנה אוטו חדש!

לשנות את כיוון החץ זה אומר שקנאה לוקחת אותנו עכשיו למעלה,
זה אומר שרגש של קנאה יגרום לי עכשיו להרגיש חזקה יותר, מוצלחת יותר וגדולה יותר.
ואת זה אני האגו שלי אוהבים יותר.
עכשיו אני פשוט צריכה לשבת להבין איך לשנות את המצב שלי.

אם יש לה אוטו חדש, ואני החלטתי שגם אני רוצה אוטו חדש, ואין לי כסף לקנות אותו, עדיין, יהיה טיפשי להוציא כסף שאין לי.
לכן, השלב השני, הוא ההבנה:
מה אני יכולה לעשות כדי להצליח כמוהה, או כמוהו?
מה אני יכולה לעשות כדי להרגיש בריאה כמוהה?
מה עוד אני יכולה לעשות כדי למצוא בן-זוג נפלא כדי לחלוק איתו את החיים שלי?

ההחלטה הזו, כמובן, תדרוש ממני עשייה.
תיכנון ועשיה.
אפשר לרשום, אפשר לשבת לבד, או עם חברה,
ולהחליט מה אני עושה עכשיו,
כדי להפוך את הקנאה שקפצה עלי,
לרגש שידחוף אותי לשפר את חיי.
אפשר לפנות למאמן אישי שיעזור לנו להשיג את המטרה החדשה (ישנה) הזו.

ההחלטה הזו כשלעצמה,
כבר תעשה לכם טוב בגוף,
(ככה היא עושה לי, אז אני משערת שגם לאחרים).
וככל שתיהיו נחושות יותר, יותר ממוקדות במטרה,
כך התחושה הזו תילך איתכן זמן גדול יותר,
עד שתגשימו את המטרה שראיתן.
עד שתשיג את מה שקודם עורר בכן קנאה.

ומצד שני, אני תמיד יכולה להגיד לעצמי: "אני לא באמת צריכה את האוטו/ הבגד/… הזה. מה באמת חסר לי שאני מחליפה אותם בבגד או באוטו חדש".

נסו, ותגידו לי מה קרה,
הצלחתן? נהדר,
שתפו אותי,
לא הצלחתן?
שתפו אותי, אני בטוחה שאוכל לעזור,

בהצלחה, חגית

 נ.ב: כמובן שלגבי בריאות ובן-זוג ודברים חשובים כאלו המצב הוא שונה, בריאות חשובה תמיד, בן/בת זוג- הם חלק מהאנושיות שלנו, רק שלרצות אותם דרך קנאה לא יתרום לנו, לכן כדאי להעביר את הרצון שלנו, דרך רגשות ופעולות מעצימים. בשביל מטרות כאלו- אנחנו חייבים עזרה, מורה. יש המון אנשים שמציעים שרותים כאלו.