למה זה מרגיז כל-כך כשהסטטיסטיקה לא סופרת אותך?

ממש עכשיו מתנהל ויכוח חריף בין בנות הקבוצה בפייסבוק
'גמאני חליתי בסרטן השד' לבין אוסנת עופר.

אסנת, שהיתה כתבת בריאות ב YNET,
פירסמה פוסט שנוגע גם לסטטיסטיקה של סרטן השד בגיל מבוגר.

עד כמה שאני ראיתי אסנת שאלה שאלה.
שאלה שהסעירה את הרוחות,
כי אחרי השאלה יש התייחסות לסטטיסטיקה של סרטן השד,
(ההתייחסות היא לא של אסנת, אבל היא לקחה את הדיון למקומות אחרים ולא נעימים).גרף עוגה
שרוב הנפגשות בו הן נשים בגיל 'מבוגר',
וסטטיסטיקה כזו מתעלמת מנשים צעירות שנפגשו בו.
סטטיסטיקה כזו גם יכולה להקשות על איבחון הסרטן אצל נשים צעירות.

הרוחות בקבוצה סוערות, ואם הבנתי נכון,
ההתרעמות היא בגלל שכולנו מכירות נשים שמצאו את עצמן עם סרטן השד והם לגמרי מוחץ לססטיסטיקה הזו. לפעמים אלו אנחנו.
לדעתי זה מקומם, כי זה שלא מתחשבת בהן,

מתחשבת בחייהן, בקשייהן, וגם במותן.
ככה גם אני מרגישה שמפרסמים שסטטיסטיקה שלא מתייחסת אלי.
זה בטח קורה לרובנו.

זו תחושה שלא סופרים אותנו, לא רואים אותנו. או את החברים והמכרים שלנו.

כשזה בקטן וטריוויאלי זה פחות משנה.
אבל גם שם לפעמים לא רואים 'אותנו'.

את מה שאנחנו אוהבות, חושבות, קונות, מרגישות.
למשל- עמישראל קנה עוד 300,000 מכוניות חדשות השנה.

כשזה נוגע לנתוני צריכה, ואנחנו לא קונות.
צריכת מוצרי החלב עלתה בחג השבועות.

כשזה נוגע לדמוגרפיה, ולנו אין ילדים.
"אני בכלל לא שם. מישהו שאל מה אני מרגישה?!"
או כשזה נוגע לפוליטיקה ולנו לא משנה, או שדווקא מאוד כואב, והרוב חושב אחרת.

אני אוהבת להסתכל על הסטטיסטיקה גם המצד השני שלה.
הייתי שם כמה פעמים, למשל הסרטן שהיה לי,
ואין לי 'גן של סרטן' או סרטן במשפחה,
ואני לא בשום קבוצת סיכון.

אבל זה קרה.
ואם את גבר אז בכלל לא סופרים אותך שם, למרות שגם לגברים יש לפעמים סרטן בשד.
ולסטטיסטיקה יש שוליים.
לכל סטטיסטיקה יש שוליים.
בשוליים האלו קורים המון דברים.
אנשים חיים 50 שנה למרות שהסטטיסטיקה אמרה שאין להם סיכוי לחיות יותר מ 5 חודשים.

יש חיים גם בשוליים, פחות צפוף שם, יותר עצמאי.

ולכל סטטיסטיקה יש גם צד שני,
ואפילו אם יש בו רק 0.5%, או פחות, זה הסיכוי שלנו. ומה זה משנה שאחרים לא סופרים אותנו, אם אנחנו חיים?!

והאם את מנהלת את החיים שלך ע"פ הסטטיסטיקה?

ומה דעתך על הסטטיסטיקה שרואה או לא רואה אותך?

 

 

 

5 מחשבות על “למה זה מרגיז כל-כך כשהסטטיסטיקה לא סופרת אותך?

  1. חגית יקרה,
    ניסיתי לענות בקישור המצורף, ולא הצלחתי.
    ודאי היה צריך להרשם למשהו.
    בכל זאת החלטתי לענות ישירות אליך, ואם ברצונך לעשות במילותי שימוש,
    ניתנת לך בזה רשותי.

    לא , השאלה איננה אם הסטטיסטיקה סופרת אותי, אלא האם אני סופרת את הסטטיסטיקה.
    אני חושבת לרעה חולה את הסטטיסטיקה בהקשרים חברתיים פופליסטיים.
    עבורי היא תקפה אך ורק בהקשרים מדעיים טהורים, שמטרתם לקדם את האנושות למשהו טוב יותר.
    מחקר המספר על תפוצת מחלה כזו או אחרת, חשוד עלי שמטרתו אינה טהורה,
    אינני מתייחסת אליו, וודאי שאינני "נעלבת" אם אני לא מוצאת עצמי שייכת לנתוניו.

    לענין המחקר שהיצגת, מה זה חשוב, ולמי זה חשוב אם סטטיסטית רוב הלוקות בסרטן שד הן נשים בוגרות.
    הרי לכל מי שלקתה במחלה מדובר ב100% מחלה, וגילה איננו משנה לענין זה.
    מחקר נכון צריך להציג את המטרה שלשמה נערך, ומה הנתונים שהוא מראה עוזרים לשיפור המצב, וָלא –
    יש, לדעתי, להתעלם ממנו.

    שלך, נעמה

  2. מצד אחד אני מסכימה ומצד שאני אני לא מסכימה. דעתי אינה חרוצה, משום שאני חושבת שסטטיסטיקה זו הדרך הטובה ביותר להוכיח תיאוריות, שאחכ יהפכו אולי לעובדות… אני חושבת שסטטיסטיקה נכונה משום שהיא מתבססת על עקרונות מתמטיקה , אך לא נכונה כי תמיד אי אפשר לקחת בחשבון את כל המקרים. וזאת בעיה, משום שתמיד יש יוצאי מן הכלל, והרבה !

  3. שלום צהלה,
    נכון, אנחנו מסכימות.
    באיזה צד שנימצא בו. הוא 100% המקום שלנו.
    ולא משנה מה מצאה הססטיסטיקה.
    אז בשביל מי ומה הסטטיסטיקה בעצם?
    ואיך זה שהיא נכנסת גם לחיים הפרטיים אישיים שלנו?

  4. חגית שלום,
    תודה על הלינק לפוסט
    אני בת 43 , והבראתי מסרטן השד:-))
    האם אני צעירה? האם אני מבוגרת? האם זה בכלל משנה באם אני צעירה או מבוגרת? לדעתי משנה שהבראתי מסרטן השד :-))
    באופן אישי הסטטיסטיקה מזמן אכזבה אותי. כשנה לפני שהתגלה הגידול, ערכתי בדיקות מקיפות לגילוי מוקדם לסרטן במסגרת פרוייקט מחקרי – ביטוחי, ויצאתי משם עם מכתב חתום בדיוק בשפה הסטטיסטית שאת מדברת עליה ואני מצטטת:
    "לסיכום: הסיכוי של.____ לחולת במחלת הסרטן נמוך ב% 0.05 מכלל האוכלוסיה"….
    ובתוך שנה עברתי ל 100% סיכוי לחות במחלה….
    את המוסד הרפואי לא אסגיר כי באמת מה שחשוב ונחשב בעיניי זו העובדה שהבראתי מסרטן השד
    בברכת המון אופטימיות לכולנו
    צהלה

  5. חגית, אני בצד שלך ומסכימה איתך. הרבה פעמים לא סופרים אותנו ובכלל מפריע לי הקבוצות המקטלגות ומשם אינך בקריטריונים.
    אז העיקר שיהיה בבריאות טובה עם הרבה אופטימיות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s