אם לכל דבר יש סיבה….

גדלנו כאנשים, ונשים הגיוניות.
וההגיון של אנשים הגיוניים יודע: לכל דבר יש סיבה.

לכן, כשמצאו בגוף שלי סרטן, ושאלתי: "למה?"
וענו לי: "אל תשאלי, אין סיבה", 

משהו בתוכי סירב לקבל את התשובה הזו.
כי גם אני אישה עם הגיון בריא.

כי אם לכל דבר יש סיבה,
אז גם לסרטן שבגוף שלי יש סיבה.

אז לכל דבר יש סיבה.
היה לי ברור שיש סיבה, לסרטנים לבעיה בכבד (שם זה לא היה סרטן).
הם גדלו באותו הגוף, זו סיבה ראשונה.

עברו כמה שנים…
ועד כמה ניסיונות של הגוף,
וחיפושים, והיום אני יודעת:
מצאתי את הסיבה לסרטנים שהיו בגוף שלי.

עכשיו אני גם מבינה למה הרופאים אומרים ש'אין סיבה'.
כי הסיבה נמצאת במקומות שהם לא לומדים עליהם, במקומות שהם לא מכירים.
ובדרכים שהם לא לומדים ללכת בהן.

הסיבה נמצאת במקומות שהם לא מחפשים בהם.
הסיבה האמיתית היא לא 'הגן', כי לי את הגן,
והיו לי שלושה סרטנים.

אני רוצה לעזור גם לך למצוא את הסיבה לסרטן שגדל בגוף שלך.
אם את רוצה,
ואת מוכנה לתת לכך סיכוי,
למרות שכל השנים אמרו לך אחרת.
אני צריכה את עזרתך:
אני מתכוונת לכתוב מדריך עזרה למציאת הסיבה לסרטן.

וכדי שאוכל להיות יותר מדויקת ויעילה, עבורך,
אשמח אם תעני לי על עוד שאלה:
מה עוד תירצי לדעת מעבר "למה?"

תעזרי לי?
תכתבי לי, כאן למטה:
מה עוד תירצי לדעת מעבר ל'למה?"

אני אעשה כמיטב יכולתי לעזור גם לך.

בתודה, חגית

מחשבות על כימותראפיה והקרנות

נכון, הסימפטומים של הסרטן קשים, קשים מאוד,
מפחידים ולעיתים קטלניים. הטיפול בהם אינו פסול ואינו לשווא.
הוא נותן לנו זמן ושהות לחפש ולמצוא את הסיבה האמיתית.

אמת מדעית: לכל דבר יש סיבה,

כשילד בוכה, (או אנחנו בוכים), אנחנו מגיבים שואלים: 'למה את בוכה?',
כדי לנסות ולסלק את הסיבה שגורמת לבכי.
לכולם ברור שהאמירה: 'תפסיק לבכות'. היא הרבה פחות נבונה, ובוודאי פחות מועילה.
ומצד שני, כשיש לנו שפעת,
אנחנו יודעים שמנוחה, שתייה מרובה, 

האם את יודעת מה הסיבה האמיתית לסרטן?
האם את יודעת מה הסיבה האמיתית לסרטן?

ואפילו כמות גדולה של ויטמין C יעזרו לגוף להתמודד ולהביס את הוירוס שגרם לשפעת.
אנחנו יודעים שאקמול מטפל רק בתחושה הרעה שגורם הוירוס לגופנו.
רבים כבר מבינים שעייפות פיזית (ואולי גם נפשית)
החלישה אותנו ו'עזרה' לוירוס למצוא לו קורבן קל.
הגוף שלנו. ולוקחים כמה ימים מנוחה כדי לתת לגוף את מה שהוא צריך.
מה הסיבה שאנחנו לא נוקטים באותה הטקטיקה כלפי הסרטן?

אז איך זה שאנחנו,
וכאן אני מתכוונת לכולנו ש'שבויים' בהנחות היסוד של הרפואה המודרנית,
לא עוצרים לרגע ואומרים לעצמנו:
כימותרפיה וההקרנות אולי מטפלות בסימפטומים של הסרטן,
הן מאפשרות לנו עוד זמן, כדי למצוא את הגורם לסרטן בגוף שלי, עכשיו בואו ונחפש ונמצא אותו!
נמצא את הגורם לסרטן, את הסיבה לסרטן שבגוף שלי.

האנשים שמחלימים 'בדרך נס'

בחדר הכושר שבו אני מתאמנת יש לי ידיד, ראובן, בכל כמה זמן הוא מזכיר לי: 'היה לי סרטן בגרון, ואחרי כמה שנים סרטן בערמונית. אמרו לי שיש לי 5 לחודשים לחיות. אז לקחתי את עצמי ועזבתי את העבודה שעבדתי בה 36 שנים, כי רציתי לחיות את מה שנשאר לי. מאז עברו כבר 5 שנים'.

לרפואה המערבית אין תשובה לשאלה אין ראובן החלים מהסרטן. גם ראובן לא יודע. אבל הוא עשה שינוי בחייו. שינוי שגם שינה את מהלך הסרטן. ראובן העיז. אמנם אין לו תשובה לשאלה למה התפתח סרטן בגופו, אבל זה גם לא מעניין אותו- הוא חי! ואת זה הוא רצה להשיג. אני מאמינה שהשינוי שהסרטן 'כפה עליו' הבריא אותו. ראובן הוא כמובן לא היחידי שהצליח.

אבל לרובנו זה קשה יותר, לעשות את השינוי לעשות את השינוי הנכון.

אם מעניין אותך להתחיל החיפוש הסיבה שגרמה לסרטן שלך, יש אנשים שיכולים לעזור לך, גם אני ביניהם.
את מוזמנת ליצור איתי קשר,

למשל לטלפון שלי, 054-7715392

בברכת בריאות שלמה,

חגית

זה לא אמין, את לא מאשימה אף אחד!

כתבתי ספר,
זה היה עוד יעד ו'חלום ילדות' שקבעתי לעצמי,
ועשיתי אותו.
הספר כבר עבר עריכה,
ונתתי אותו לכמה אנשים שיקראו ויביעו דעה.                               

אפשר לזכות במדליה רק כשלוקחים אחריות!
אפשר לזכות במדליה רק כשלוקחים אחריות!
מדלית אחת מתוך שתיים באולימפיאדת המושתלים,
ננסי, צרפת, 2003.

קיבלתי תגובות טובות וחמות. 🙂
נתתי גם לאח שלי, שיקרא ויביע דעה.

כשהוא סיים לקרוא, הוא אמר לי:
"כתוב יפה, אבל לא אמין.
את לא מאשימה אף-אחד".
:-(. 

האמת, נדהמתי.
וגם הופתעתי.

מה רע בלא להאשים אף-אחד?
אני חושבת שפשוט הבנתי שכשאני אחראית למה שקורה איתי,
יש לי הרבה יותר כוח ושליטה במה שקורה לי.

למה שאתן למי-שהוא אחר את הכח והשליטה במה שאני מרגישה,
רוצה ויכולה לעשות?

אם הייתי מאשימה אחרים,
איך הייתי מגיעה לאולימפיאדות,
משתתפת וזוכה מדליות?

אם הייתי מאשימה אחרים על זה שהיה לי סרטן בשד,                                             
על הכריתות ועל השטיחות,
איך הייתי מוצאת בן-זוג?

מה דעתך?
האם גם את בחרת בין הטלת אשמה ללקיחת אחריות?
ולאן הביאה אותך הבחירה שעשית?

אשמח אם תשתפי אותי,

חגית

נ.ב. מכירה את המדרש על המילה 'אחריות'?
תוכלי לקרוא כאן בקישור לבלוג  של רותי ב'קפה דה-מרקר'.
(אני לא מכירה את הכותבת, עדיין). 

גם באנגלית יש משמעות יפה למילה respons- ability,
היכולת להגיב.
איך להגיב?
זו כבר הבחירה שלך. 

בהצלחה בבחירה הנכונה!

אפשר למצוא בן-זוג אוהב, אפילו כשחסרים 'מאפיינים נשיים' רק כשלוקחים אחריות