כתבתי ספר,
זה היה עוד יעד ו'חלום ילדות' שקבעתי לעצמי,
ועשיתי אותו.
הספר כבר עבר עריכה,
ונתתי אותו לכמה אנשים שיקראו ויביעו דעה.
מדלית אחת מתוך שתיים באולימפיאדת המושתלים,
ננסי, צרפת, 2003.
קיבלתי תגובות טובות וחמות. 🙂
נתתי גם לאח שלי, שיקרא ויביע דעה.
כשהוא סיים לקרוא, הוא אמר לי:
"כתוב יפה, אבל לא אמין.
את לא מאשימה אף-אחד".
:-(.
האמת, נדהמתי.
וגם הופתעתי.
מה רע בלא להאשים אף-אחד?
אני חושבת שפשוט הבנתי שכשאני אחראית למה שקורה איתי,
יש לי הרבה יותר כוח ושליטה במה שקורה לי.
למה שאתן למי-שהוא אחר את הכח והשליטה במה שאני מרגישה,
רוצה ויכולה לעשות?
אם הייתי מאשימה אחרים,
איך הייתי מגיעה לאולימפיאדות,
משתתפת וזוכה מדליות?
אם הייתי מאשימה אחרים על זה שהיה לי סרטן בשד,
על הכריתות ועל השטיחות,
איך הייתי מוצאת בן-זוג?
מה דעתך?
האם גם את בחרת בין הטלת אשמה ללקיחת אחריות?
ולאן הביאה אותך הבחירה שעשית?
אשמח אם תשתפי אותי,
חגית
נ.ב. מכירה את המדרש על המילה 'אחריות'?
תוכלי לקרוא כאן בקישור לבלוג של רותי ב'קפה דה-מרקר'.
(אני לא מכירה את הכותבת, עדיין).
גם באנגלית יש משמעות יפה למילה respons- ability,
היכולת להגיב.
איך להגיב?
זו כבר הבחירה שלך.
בהצלחה בבחירה הנכונה!
לחגית שלום !התגובה של האח שלך נירא לי שהוא אדם לא מאושר …לומר ש "זה לא אמין ,את לא מאשימה אף אחד " עם אנו על הבעיות שיש לנו מאשימים מישהו , הבעיה נאלמת ? סלחה אמירה של אחיך לא החמה במילה עדינה . אנו כול אחד בעצמו אחראי על גופו על נפשו , ועל הצורה עיך מיתמודד עם כול דבר שקורא לנו , בכול מצב !!! כל הכבוב לך איך התמודדת לבדיך ! … שמחתי שיש לך בן זוג ,מאחלת לך לכם כל טוב אפשרי !!! בידידות מ שלומית וילמוש
דעתי היא שכל אדם יש לו סוג של השקפה משלו לא כל אדם משקיף כמו אדם אחר ולכן אין צודק ולא צודק אני רק חושבת שהשקפת עולמך איך שאת רואה את הדברים ומפרשת אותם היא זכות גדולה ולא כל אחד יש לו את הזכות הזאת אני מקווה שהסרתי את הדברים כמו שצריך כדי שתביני איזה זכות נפלה בחלקך.