זו שאלה ששלחה לי מיכל לוי קבוצת 'גמאני' בפייסבוק,
היא כתבה:
"מבחינתי שאלת השאלות היא:
איך מתמודדים עם החשש (פחד) מחזרת הסרטן,
על כל הטיפולים והנלווים האחרים לכך.
בא לי לישון בשקט סוף סוף!
אוסיף ואומר שמדובר גם בחולה עצמה וגם במעגל התומך סביבה,
ובמקרה שלי החרדה גדולה יותר לגבי …. מאשר הפחד שלי לעצמי. תודה חגית!"
התשובה שלי :
אתחיל ב'פירוק השאלה' של מיכל: מה זה הפחד הזה, ה'חשש'?
התשובה שלי: פחד המלא ידוע.
פחד כזה יכול לשתק אותנו לגמרי.
ויש מיקרים קיצוניים של אנשים שפחד כזה משתק אותם כשהם חושבים רק על המחר,
ועל השעה הבאה.
זו הקיצוניות, לנו זה לא קורה.
ואנחנו ממשיכי לחיות את חיינו למרות שבכל רגע עלול לקרות משהו.
איך זה לא קורה לנו?
איך אנחנו ממשיכים לחיות למרות שבכל רגע עלול לקרות משהו?
נלך רגע אחורה- איך חיינו לפני הסרטן.
הרי תמיד אין לנו מושג מה יהיה מחר, וגם לא מה יקרה הערב,
או בעוד דקה.
מה יכול לקרות? תדמיינו…. :-). הכל!
ואיך אנחנו מתמודדים עם הפחדים האלו?
כי אנחנו מתמודדים.
מה אנחנו עושים כדי שהם לא ישלטו בחיים שלנו?
לפני שהסרטן שנכנס סרטן לחיינו היה לנו ביטחון בסיסי,
שאיפשר לנו לחיות את חיינו,
ליזום, להתגבר על אתגרים, מכשולים, להתמודד.
המון פעמים קורה שכשנכנס הסרטן,
הביטחון שלנו כל-כך מתערער שאנחנו כבר לא יכולים להסתכל קדימה עם הביטחון שהיה לנו.
הפחד משתלט על חיינו ובעצם משתק אותנו.
מה שהיה לנו קודם,
מה שאפשר את הביטחון-
היו אופטימיות ותקווה שנבעו מהשיגרה שלנו.
שיגרה שבה התמודדנו עם אתגרים, לפעמים הצלחנו,
לפעמים נכשלנו.
ולמרות זאת- חזרנו לתחושת הביטחון הבסיסית שאיפשרה לנו שיגרה בריאה.
אז בואו נראה מה צריך לעשות כדי להחזיר אותם לחיינו,
את הביטחון, את האופטימיות ואת התקווה.
נתחיל בחוזקות :
1. לחזור ולהתמקד בחוזקות ובדברים הטובים שבנו ובחיינו.
כדי להכניס טוב שלא להשאיר מקום ל'רע'.
כשנוצר ואקום הדבר הראשון שיכנס אליו תיהיה הפסימיות,
כי ישי בה משהו חזק, בסיסי, ואפילו טבעי ואנושי יותר מהאופטימיות.
לכן, לרוב, אופטימיות תדרוש יותר מאמץ.
מאמץ שמוסיף לחיינו סיפוק. סיפוק דוחה פחד.
בהמשך סרטון על יצירת סיפוק בחיינו.
ועכשיו נחזור לעובדות.
2. להכיר בכך שמתרחשת סביבנו דמוניזציה של הסרטן.
יש המון מחלות קשות. מחלות שאף-אחד לא מחפש להם אפילו תרופה.
הסרטן הוא לא כזה. בעיקר לא סרטן השד.
כי הוא 'סרטן פופולרי', ואפילו, אני מקוה שתבינו: סרטן אופנתי.
(ההסבר בהזדמנות אחרת).
לכן דרך מרגיעה היא להבין שיש דברים נוראים וקשים יותר מרוב הסרטנים.
3. חלק מהדמוניזציה נעוץ באיבחון יתר בעיקר של סרטן השד.
להבין את העובדה הזו.
אני חושבת שזה עובדה מרגיעה.
כי אם המיכשור לא היה מאבחן את סרטן השד, ייתכן שהגוף שלנו היה מתגבר עליו ובכלל לא היינו יודעות שהיה סרטן הגוף שלי.
ככה זה היה בסרטן הראשון שלי, המכשירים לא 'ראו' אותו.
אמנם הוא אובחן בביופסיה, ועברתי כריתה של השד.
ייתכן שאם לא הייתי עוברת כריתה והקרנות- הגוף שלי היה מתגבר עליו בעצמו.
לכן אני יודעת שלפעמים יש דווקא סרטן שמכשירים לא מאבחנים
אני מקוה שהצלחתי לתת תשובה גם למי שחשה אחריות לבריאות הבת שלה,
והחששות והפחדים רחבים יותר.
תובנת יצירת הסיפוק היא חלק
מ 9 הצעדים להתמודדות בריאה ואמיצה עם סרטן השד,
רוצה להכיר את כל 9 הצעדים?
עיברי מכאן להרשמה לסדרה (חינם)
אשמח לשמוע על ההצלחות שלכן,
או לענות על עוד שאלות,
בהצלחה ולבריאות מלאה! חגית
בוקר של שלוש זריחות 