2 הנשים שעזרו לי להבין את הסכנה שבבחירה בחיים נוחים (מידע מציל חיים)

הבנתי את זה ממש לאחרונה, משיחות עם שתי נשים שונות, בשתי הזדמנויות שונות. התשובות שלהן, העציבו אותי ומצד שני- ולימדו אותי שיעור חשוב בהתמודדות מוצלחת. ואני רוצה לשתף גם אותך בתובנות החשובות שגיליתי.

את ואני, וכולנו רוצות שהיה לנו נוח, כולנו שואפות לנוחות. תמיד נבחר בכיסא הנוח יותר , בספה הנוחה יותר, מיטה נוחה. טלפון שיודע לעשות הכל. (טוב, כמעט הכל). מכונית נוחה שתיסע על כבש חלק ונוח. ועוד המון דברים שסובבים אותנו. כי התרבות שלנו היום בונה עבורנו חיים נוחים יותר ויותר. כך שכולנו מוצאים את עצמנו נמנעים מחוסר נוחות, מסיטים את המבט ממראה לא נעים, או אפילו כשאנחנו מעדיפים כיסא אחד על-פני אחר. כדי שיהיה לנו – נוח.

ומצד שני, יש תקופות בחיים, שבחירה בנוחות יכולה להיות בחירה מסכנת חיים.

לפעמים הרצון הזה  והשאיפה לנוחות מבלבל אותנו ומסתיר מאיתנו את הסיבה אמיתית לחיים שלנו. לפעמים אנחנו שוכחים לשאול את עצמנו: בשביל מה אנחנו חיים? בשביל מה אני רוצה להתמודד עם הסרטן כדי להמשיך לחיות אחריו? כי השאלה, והתשובה, ויישום התשובה בחיינו, יאלצו אותי לצאת ממעגל הנוחות.

אבל- כשאנחנו מתמודדות עם מחלה או אתגר קשה, הבחירה הזו בנוחות יכולה לעלות לנו במחיר חיינו.

הבנתי את זה בעוצמה בשיחות עם שתי נשים.

לפני כמה שבועות שוחחתי עם האישה הראשונה, מצאו בגופה סרטן קשה מאוד, ובאתי לבקרה. כששאלתי אותה: בשביל מה את רוצה להיות בריאה? היא ענתה לי: "אני פשוט רוצה להנות מהחיים, לקרוא, להנות מהשקט, מהים, ממקומות יפים. לנוח. ושיהיה לי נוח. כמו שהיה לי מקודם". אמרתי לה שלדעתי בפעם הזו לא בטוח שזה לא יספיק. היא משכה בכתפיה, ואני כיבדתי את רצונה.

את האישה השניה פגשתי על 'אם הדרך' וכשהיא הבינה מה אני עושה היא אמרה לי: 'את תיכעסי עלי, אבל אני בסה"כ רוצה להנות מכוס התה שלי'. לא כעסתי, כמובן, אני מכבדת גם את הבחירה שלה, בעיקר כשגם היא מבינה שזה לא יספיק. היא מבינה שאני מלמדת איך כן-לעשות את המאמץ שיקח אותה 'מאזור הנוחות שלה', וגם היא מבינה שזה יכול להציל את החיים שלה. וגם יודעת שזה מאמץ שהיא בחרה שלא-לעשות. וגם מבינה את המשמעות של הבחירה שלה.

מה הסכנה שבבחירות האלו ? הסכנה היא כפולה: מצד אחד- להתמודדות עם מחלה קשה ומצבים קשים בכלל, אנחנו נדרשים למצוא בעצמנו כוחות גדולים יותר מאשר אלו שבהם אנחנו נעזרים למטלות היום יום. כדי להתמודד עם הכאב, הפחד, הייאוש, הקירבה למוות, אנחנו חייבים למצוא עוצמה וכוחות חזקים יותר.

את הכוחות האלו לא מוצאים בישיבה בכורסא, או בקריאת בספר מצוין וסוחף. את הכוחות האלו מוצאים ובונים רק מתוך ההחלטה לעשות הכל כדי להישאר בחיים. ובלעשות הכל- זה אומר לקום מהכורסא, ולעשות גם את מה שבישבילו אני רוצה לחיות. כשאני שואלת את עצמי את השאלה: מה זה הדבר הזה שבישבילו אני רוצה להיות בריאה? מה אני צריכה לעשות בדרך אליו? איך אני מתגברת על המיכשולים, הפחדים, הכשילונות, האכזבות בדרך אליו. ממה אני יכולה לשאוב תקווה ואופטימיות וכוח? איפה עוד אני יכולה לקחת אחריות על חיי? מה אני עוזבת ומאבדת בדרך? ולא נוח שם.

הסכנה השניה היא בהחמצת ההזדמנות. אני מאמינה שנועדנו ללמוד בחיים שלנו, מחלה, כמו כל אתגר, היא הזדמנות ללמוד. ללמוד ולרוב על-ידי כך לשנות גישה, שינוי הגישה הזה הוא שיכול להביא להבראה.

והבחירה בנוחות ברגעים כאלו, היא החמצת ההזדמנות לעשות את הקפיצה שיכולה להביא להבראה שלנו.

להבראה מלאה, ולגילוי הכוחות שבך,

באהבה, אופטימיות, תקווה ומשמעות- חגית

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s