יש לך סרטן השד ונמאס לך 'להתמודד'?

כך תגדילי את ה'לחיות' ותקטני את 'ההתמודדות'.
הנה הדרך שבה אני עשיתי את זה.
באינספור הרצאות ושיחות שעשתי ב 13 ויותר השנים האחרונות, תמיד התפלאו כשאמרתי שלא התמודדתי.
היום היתה לי 'הארה'. J, הבנתי איך עשיתי את זה, ואני רוצה לחלוק איתך את הדרך הפשוטה והמופלאה הזו.

'על הנייר' היו לי 3 סרטני-שד ובינהם גם עברתי השתלת כבד.
כשסירבתי להגיד שהתמודדותי או ש"הייתי חולה", התפלאו מסביבי, הרימו גבה.
כשחקרתי מה משמעות המילה 'התמודדות' בשבילי,
ראיתי בעייני רוחי שני לוחמי סומו על מזרון עגול, לא אהבתי את הדימוי.
מה, כל כך הרבה שנים הייתי לוחמת סומו?!
אני שמאמינה שבמלחמות יש רק מפסידים?

בכל זאת, ובמשך השנים ניסיתי לספר לעצמי שגם ההימנעות מתחושת ההתמודדות היתה דרך ההתמודדות שלי.
עד שהבנתי שלא.

עד שהיום, ה 18/10/2014, הבנתי שבעצם בכל התקופות שבהן רובנו מתמודדות,
תקופות וימים שבהם יש משהו גדול שמשנה את חיינו,
ואצלנו זה משהו גדול ומאיים כמו סרטן,
אנחנו מפחיתות את חלק החיים ומגדילות את החששות וההתמודדות,
כי האינסטינקט שלנו אומר שההתמודדות עכשיו תיתן לנו יותר חיים אחר-כך.

אבל אם אנחנו מצליחות לשמור על חיים כמו שיותר נורמאליים אנחנו מקטינות ע"י כל את חלק ההתמודדות.
וזה מה שאני עשיתי, וככה, אחרי ההלם הראשוני של ה'סרטן',
השתמשתי ב'שלל' טכניקות שנתנו לי להרגיש שאני חייה הרבה ומתמודדת קצת,
עד שמוטיב ההתמודדות כמעט לא הורגש בחיי.

והרי בעצם כולנו מתמודדים בכל יום.
"החיים הם רצף של התמודדויות", אמר לי ידיד חכם,
אבל יש התמודדויות שכל-כך מקטינות ומסכנות את החיים, כמו סרטן,
ויש כאלו יומיומיות, קטנות בהרבה, שעוברות על כולנו.

איך הגדלתי את החיים והקטנתי את התמודדות?

קודם כל ולמזלי כבר הייתי מתורגלת בחשיבה אופטימית,
אז נתתי יותר משקל וחשיבות לדברים שעשו לי טוב,
וכך הכנסתי עוד שמחה וקלילות לחיי.

שמחה וקלילות שהקטינות את העצב והפחד שהיו בי בגלל הסרטן.
הדבר השני שהצלחתי לעשות הוא להקטין את הדאגות.
כלומר לחשוב יותר על הדברים שיכולים לקרות לטובה, ופחות על הדברים שיכולים להשתבש.
ראיתי שמימלא אין לי שליטה על רוב דברים, ושלרוב דווקא הדברים מסתדרים לטובה.

ובכל פעם שהרגשתי את עצמי מתמלאת בחששות, אמרתי לעצמי- די!
ועברתי לחשוב על משהו טוב.
משהו טוב יכול להיות גם השמיים הכחולים שמעלי,
או העננים האפורים שאוטוטו יתחילו להוריד גשם ולנקות את העולם ואת האוטו שלי.
החלק השלישי היה היכולת שלי לראות את הדברים הטובים ואת היופי שבעולם.
אימנתי את עצמי בזה כי הרבה שנים דווקא הייתי אלופה בלמצוא את ההפך.
היום אני יודעת שלהסתכל קרוב מאפשר לי ולמצוא יופי וקסם בעולם
ונותן לי סיבה וכוח התגבר על קושי ותיסכול.

הדברים האלו ממלאים אותי בשמחה, והנה דבר יפה שמסביר את כוחה של השמחה.
"כשאנחנו שמחים זה לא אומר שהכל מושלם, זה רק אומר שהחלטנו לראות מעבר לקושי".
ל happy אני מעדיפה את התרגום 'שמחה' ע"פ 'אושר',
שמחה היא הרב יותר קלה להשגה, ויכולה להיות מעשה ידינו בלבד.
אני מוצאת ש'אושר' תלוי יותר מידי פעמים גם בגורמים ובאנשים אחרים.

אז למה שרק אני אהנה מכך?
בואי גם את תחיי הרבה, תתמודדי פחות,
ועדיין תגדילי את סיכויי הניצחון וההחלמה שלך!

את מרגישה שנדבקת במחלת הדאגה, הנה 2 פתרונות-קסם עבורך!

דאגה,
אני מתארת לעצמי שאת מכירה אותה מקרוב.
דאגות ביום-יום ובכלל,
וכשמתווספת אליהן סרטן השד- זה כבר סיפור אחר.
דאגות לעצמנו, לחיינו, לעתידנו,
דאגות למי שיקרה לנו.

כי איך נוכל להיות בטוחים שהם בסדר, שהם יהיו בסדר,
ומה נוכל לעשות כדי שאנחנו והם- יהיו בריאים ובטוחים?

"לדאוג זה להשתמש בדימיון שלנו כדי ליצור את מה שלא-רצינו שיקרה." אברהם היקס.

לי היו תקופות ארוכות שבהן דאגות מדאגות שונות הטרידו אותי,
אני פחות זוכרת את הדאגות שבתקופות הסרטנים שהיו לי,
כי אז כבר ידעתי להשתמש בטריק שמצאתי ושעבד מצוין בשבילי.
הנה הטריק שלי להפחתת ואפילו למניעת דאגות.

הטריק הוא לשנות את נקודת המבט שלנו.
אם זה כלפי משהו שנפל עלינו אישית, כמו שקרה לי עם מחלות ופגעים בגוף ובחיים שלי.
או הידיעות על דברים שמסביבנו.

הטריק הוא לאפשר לחדשות טובות ולתקווה להיכנס למרחב החיים שלנו.
למשל לשמוע את החדשות טובות:
לפתוח את האוזניים באייטמים הנכונים ולסגור אותן קמת במקומות המייאשים.

למשל,
אם חברה שלי ואני גרות באותו היישוב והיא מספרת לי על כל הבעיות שהיא רואה,
אני מספרת לה על כל הדברים היפים והטובים ונעימים ששמעתי, ראיתי ומצאתי.
אם לשתינו יש את אותן סיבות לדאגה,
אני מציעה לה לסמוך על מי שאנחנו דואגים לה או לו,
ולהיזכר שהמון פעמים דברים מתגלגלים דווקא לצד הטוב,
ובעיקר שהדאגה בעצם מרחיקה אותנו מהחיים ולכן כדאי למצוא דברים ועיסוקים שיסיחו את דעתנו מהסיבות לדאגה,
ודרכים לתת כלים שיאפשרו לנו לקחת אחריות ולפעול במקום לדאוג.
כדי שנוכל לחיות וליהנות באמת.

חשוב לזכור:
אנחנו דואגים במקום שבו אנחנו לא יכולים לקחת אחריות.
כשאנחנו יכולים לקחת אחריות, ניקח אחריות ונפעל לשינוי.
כל אחד יכול לקחת אחריות רק על עצמו,
כשאנחנו דואגים אנחנו לוקחים אחריות על משהו שהוא לא שלנו.

לדעת שיש לי אחריות על חיי ועל גופי,
לקחת אותה ולהיות מעורבת ופעילה,
לקחת אותה ולא להשאיר אותה לרופאים, למנתחים לאחרים
כי אז אני מכניסה את עצמי למצב תלותי שבו חוסר הוודאות גדל
וחוסר וודאות הוא לא בריא אף פעם,
והוא ממש לא בריא כשעומדת מולי התמודדות גדולה וקשה.

הצד שאחר הוא דאגה לאחרים, לקרובים לנו,
לפעמים לעתיד המדינה,
ודאגה כזו הי קשה ומטרידה וגוזלת מאיתנו שקט נפשי חשוב.

"הפסקי לדאוג בקשר למה שיכול להשתבש.
והתחלי להתרגש ממה שיכול להצליח!

כלי אחד פשוט בלקיחת אחריות הוא להבין איפה האחריות שלי נגמרת ומתחילה אחריותו של האחר.
כשהצלחתי לשים את הקו, הצעד הבא הוא 'לתקשר' אותו.
להגיד את מה שאנחנו רוצים.
לפעמים אפשר פשוט להגיד לאחר- "זו האחריות שלך".
אמירה פשוטה, גם אם לא תמיד קלה, ומצד שני- תמיד חשובה.

וכשאמירה כזו משולבת בהבנה אמיתית שלנו אנחנו יכולים להשתחרר מהרבה דאגות מיותרות.
כשאמירה כזו משולב בהבנה אמיתי אנחנו בונות לעצמנו בעצמנו את החוסן הנפשי שלנו
ואת הידיעה שיש בנו את הכוח להתמודד עם כל מה שיגיע.
זה שינוי חשיבה וכל צעד קטן הוא צעד בכיוון של שינוי והקלה.
חשוב להתחיל ולתרגל.
אז מתחילים עכשיו!

את יודעת שיש בעולם הרבה טוב, אבל לא מצליחה להנות ממנו, הנה פתרון מנצח עבורך

 כמוני את בוודאי מכירה את הרגעים האלו שבהם את מדוכדכת, מיואשת כועסת?

ומצד שני לכולנו יש רגעים, ואפילו תקופות שבהן אנחנו פשוט שמחות, טוב לנו!
קורה:-)

ואז אנחנו פוגשות חברה, שותפה או שותף לעבודה והם מדוכדכים, מיואשים כועסים,
ואנחנו לא מצליחים להבין אותם,
ולפעמים הם בכלל אנחנו שנמצאות בתקופה אחרת.

לרוב יש לנו סיבות מצוינות, כמו עכשיו, משהו אמיתי, ממשי, מוחשי מעיב על חיינו.

לפעמים עד כדי כך הוא כבד שאנחנו שוכחות את הימים הנפלאים האחרים,
והם רחוקים ולפעמים נשכחים.

אבל היום אנחנו יודעים שניתן לצאת מהם,
ניתן לשנות את מצב הרוח שלנו באופן יזום!
וזה קורה ב – 3 צעדים פשוטים:
1. לזהות את מצב הרוח ולהבין שהוא לא טוב עבורי.
2. להחליט שאני משנה אותו.
3. למצוא עוגן שיוציא אותי.

ד"א- זה לקחת אחריות ולעשות משהו אחר שיביא לתוצאה שונה.

OK, אז מה זה העוגן הזה?
אז הנה סיפור מיפן הרחוקה:
(הייתי שם לפני שנתיים)
ידעת שהיפנים מעריצים את יופיו של הפוג'י?
וגם את פריחת הדובדבן.
כשהם חושבים, נמצאים שם או אפילו ק מדמיינים,
שהם מול הפוג'י, או מתחת לעצי-הדובדבן,
או בגן הזן- הם מתמלאים ברגש נפלא של פליאה.

ליפנים יש חגים ומועדים לשם כך,
לנו יש ארץ מופלאה עם עונות ונופים
וגם לנו בארץ יש עונות שבהן היופי והוד הטבע פורץ לתוך חיינו.
ומעורר בנו תחושת פליאה.
וכך אנחנו יכולים למצוא סיבות לפליאה בכל יום, בכל רגע ובכל מקום.
ותחושת פליאה היא תחושה ורגש חיוביים כל-כך שהם מונעים מאיתנו תחושות שליליות.

לפני רגע בעונת החצבים, בסוף הקיץ-
ככה אני מרגישה כשאני רואה אותם מתחילים בצמיחתם ופורצים גבוה.
או ליבלוב של אביב ושלכת של סתיו.

בואו נהניה גם אנחנו  יפנים!
נכניס עוד מהיופי לחיינו.
וזה אפשרי גם בתוך מרוץ החיים של התקופה והחיים שלנו- לראות את היופי שבטבע,
בעץ מיוחד ומרשים או בעץ היומיומי שלידו אני עוברת בכל יציאה מהבית.
לראות את היופי שבאנשים, את המחוות האינטימיות, את החיוך, ההתרגשות ההתאהבות,
או את המסתורין שבחתולים,
את השמחה שבכלבים.

לשים אליהם לב, ולהכניסם אל חיינו.
והם יוציאו אותנו מכל דכדוך, יאוש, או כעס,
כמו עוגן חזק בגדה האוטפטימית מאוד של החיים.
עוגן שנוכל למשוך את עצמנו אליו.
זה משנה את התחושה מיד, זה מכניס פרופורציות חיוביות לחיים.
זה בדוק.

את מוזמנת לשתף בניסיונותייך, בהצלחותייך ובשאלות אם יש,