דרך מצוינת למנוע דאגות או הכוח המחזק שבידיעה

כולנו מרגישים בזה: דאגות מחלישות אותנו,
ונדמה שאי-אפשר לשלוט בהן. אבל אם הבנו את הנקודה הזו, כבר עשינו את הצעד הראשון בכיוון ההפוך- הצעד הראשון בדרך להבין איך להפחית אותן, את הדאגות, ולחזק את תחושת הבטחון ולדעת מה מחזק אותנו.

אתחיל בסיפור אישי.
השתתפתי בשתי אולימפיאדות של מושתלים.
לפני כל אחת מהן התכוננתי לזכות ב 3 מדליות זהב.
התאמנתי, והתאמנתי, הרגשתי את עצמי מתחזקת, הרגשתי איך אני משתפרת- ובעיקר ידעתי שאזכה ב 3 המדליות מזהב.
אילולא הייתי יודעת שאזכה, בכלל לא הייתי מתאמנת.
כן, ידעתי שאזכה!
כשחיכיתי לטלפון שאומר שיש כבד עבורי להשתלה,
(אפילו כשחלק אחד במוח שלי אמר לי שכשיפתחו את הבטן שלי יראו שהכל בסדר שם),
ידעתי שהכל ילך מצוין.
ידעתי שהניתוח יצליח, ושהכבד יתאים לי בידיוק.
פשוט ידעתי. זה היה מעבר ללהיות בטוחה,
לדעת זה הרבה מעבר ללהאמין.
אז ההשתלה באמת עברה בסדר גמור,
והתאוששתי ממנה מצויין וחזרתי לחיים שלי.
ולגבי האולימפיאדה והמדליות,
זכית ב 2 בכל אולימפיאדה, כסף וארד בראשונה, שתי ארד בשניה.

ככה שדברים לא באמת קרו כפי ש'ידעתי שיקרו",
ומצד שני הידיעה הזו נתנה לי המון כוח.
הידיעה נתנה לי כוח להמשיך, כשהיה לי קשה, כשהרגשתי שהמטרה מתרחקת.
ידעתי. הידיעה מילאה אותי בתחו'ת תקוה.

כשאנחנו יודעים נשאר לנו ממש מעט מקום לדאגה לחששות.
אם לקראת ההשתלה ואם, מהצד השני- הזכיה במדליות באולימפיאדה.
כשאני יודעת שהדברים יסתדרו על הצד הטוב, קל לי לחוש בטחון,
בטחון ותקוה. ופשוט אין (כמעט) מקום לדאגה.

דאגה
ככה נראים עלינו דאגות ודאגה בכלל

אני בטוחה שלכל אחד מאיתנו יש דברים שהוא יודע שיקרו,
שימו לב כמה הידיעה הזו מחזקת אתכם!
וכשתצליחו אני בטוחה שתעשו יותר כדי ליצור עוד מקומות,
מרחבים כאלו, שבהם הידיעה הזו חזקה.
כי הם מחזקים מאוד.
כי הם משאירים מעט מקום לדאגות.
הידיעה היא בטחון בעתיד, בטחון שדברים יסתדרו כמו שאני מתכננת,
או לפחות על הצד הטוב.
דאגה היא חוסר בטחון.

גם הידיעה וגם הדאגה לא מבטיחות לנו כלום.
אבל כשאני יודעת יש בי מרץ וכח לפעול כדי לכוון את ההתרחשות לכיוון הטוב עבורי.
וכשאני דואגת? אין בין כוח, הדאגה מרוקנת מכוחות.
ולרוב אנחנו הרי דואגים לגבי דברים שמימלא אין לנו שליטה עליהם.
ובאמת, בדיעבד זה קצת מגוחך, אבל בזמנים שבהם ידעתי הם חיזקו אותי מאוד,
וזה מה שחשוב.
כי ללא הידיעה הזו אני יודעת שהייתי בשטח עם הרבה פחות כלים להתמודדות.
כן, אני יודעת שבזמן אמת הידיעה הברורה הזו מחזקת כל אחד כמו שהיא חיזקה אותי.

וכשאנחנו מתמודדים אז אנחנו חייבים שיהיו לנו כל הכלים האפשריים ושכולם יהיו במצב הכי טוב שיש.
אז איך להפחית דאגות ובמקומן לבנות את הידיעה המחזקת?

אתחיל בשאלה: למה אני דואגת?
אני דואגת כשהסיפור שאני מספרת לעצמי על מה שעומד לקרות הוא סיפור עם סוף רע.
האם אני יודעת שזה באמת יהיה הסיפור?
לרוב לא.
אבל ככל שאני דואגת יותר, אני מוצאת עוד ועוד סימוכין לכך שהסיפור הזה באמת יתרחש.
שזה מה שיקרה.
אבל!
ברגע שאני מבינה שאת הדאגה יוצר הסיפור שאני מספרת לעצמי,
אני יכולה לשנות אותו!
בהתחלה למצוא חלקים שאני יכולה להפריך אותם:
לשאול את עצמי: האם זה אמת הולך לקרות?
מה הן ההוכחות לכך?
ולרום לעצמי את ההוכחות לכך שמה שאני פחדת שיקרה, באמת יקרה.
או למצוא הוכחות לכך שיקרה דווקא ההפך.
אפשר לשאול- האם הדבר הזה באמת משפיע על חיי עכשיו?
עד כמה הוא קרוב-רחוק ממני,
גאוגרפית, ובזמן.

ובעזרת התשובות שאני נותנת לעצמי על השאלות האלו- ליצור סיפור אחר.
סיפור שמחזק אותי, נותן לי תקווה.
וככל שהסיפור אמין יותר, ככל שמצאתי יותר סימוכין ושיש לי יותר אחריות להתממשותו- כך תחושת הידיעה שבי תתחזק, ותחזק ותעצים אותי.

ראו  עוד באתר ביירון קייטי והעבודה, בעברית.

נ.ב.:
נכון, אפשר להגיד שמי שמרגיש ככה מנותק מהמציאות,
ואפשר להגיד שחייבים להיות ריאלים,

אבל לכול אלו יש לי לרוב תשובות.
לטענה הראשונה אני עונה שעצם העובדה שלכל אחד מאיתנו יש מציאות שונה, וכל עוד הגישה שלי מחזקת אותי ולא פוגעת באף-אחד כולל אותי- היא נכונה ובריאה לי.

לטענה השנייה, על הריאליות, זה כמובן נכון, אבל אם ריאליות זה מציאות, אז ראו את התשובה לטענה הראשונה.
ובקיצור, אני בעד כל מה שמחזק אותי, וכמובן אני, כמו כל אחד, יודעת מה נכון בשבילי ומה מחזק אותי.
ואם אחזור להתחלה- ידיעה עמוקה וברורה תמיד מלווה בוודאות.
אם תיזכרו בדברים שאתם יודעים, או ידעתם, ותנסו לחוש אותה בגופכם, אני בטוחה שתבינו על מה אני מדברת.
כשאנחנו יודעים, אז אין בנו ספק. וספק מחליש אותנו.
הידיעה חזקה הרבה יותר מאמונה.
המון אנשים שואלים אותי: איך לדאוג פחות,

לדעתי כשאנחנו יודעים שמשהו יצליח, שנבריא, שדברים יסתדרו,
שנמצא עבודה, שנצליח להתפרנס כמו שאנחנו רוצים- לכ אלו ודומיהם מחזקים אותנו בדרך אליהם, וכאמור משאירים פחות מקום לדאגות. הדאגות מימלא לא עוזרות לנו.
הידיעה עוזרת, מחזקת מעצימה.
כשאנחנו יודעים יש לנו הוכחות לכך, הוכחות שמסבירות לנו למה הדברים יהיו כמו שאנחנו יודעים. ואז אנחנו מתמלאים בתחושת בטחון, שמחזקת אותנו, ומעלה בנו את מפלס השמחה והחיוך.
וזה מרגיש טוב, נכון!

הרבה פעמים שואלים אותי על אמונה.
אני חילונית, לא מצאתי צורך בגורם חיצוני להאמין בו.
יש בי אמון בעצמי, אמון די גדול, וזה לא שאני יודעת הכל, אבל אני יודעת שתמיד האחריות היא שלי. וגם שדברים קורים בגלל סיבות שני לא מבינה, עדיין, תמיד יש לי אפשרות לקחת אחריות.
אני אעזור לעצמי, אמצא עזרה, אגייס עזרה.
ברור לי שיש אנשים שמחזקת אותם הידיעה שיש עוד מישהו/ משהו שאפשר לתת בו אמון.
וזה מצוין, העיקר שזה מחזק אתכם.
העיקר שאתם יודעים. :-).

רוצים עוד כלים לחיזוק והעצמה עצמית?
קבלו את 5 הצעדים לחשיבה אופטימית ריאלית,
היכנסו לקישור והירשמו, הרשמה קצרה באתר.

בהצלחה בדרך האופטימית שלכם, חגית

גם בננות יכולות להיות ירוקות מקנאה

לראות את חצי הכוס המלאה, ליישם אופטימיות בימים קשים

יש הרבה שאומרים שהחוכמה היא להיות אופטימיים כשנראה שאין סיבה לאופטימיות.
ואז שואלים אותי איך, אם הם לא יצאו כבר מההרצאה, אחרי שכעסו על איך אני מעיזה לדבר על חיים טובים ואופטימיות כשמסביב….. אתם יודעים.

ואני מרשה לעצמי להמשיך ולדבר, כי אני יודעת שהייתי אופטימית במקומות שהמון אנשים לא מעיזים, וראיתי את היתרונות ואני יודעת שאפשר ושממש-ממש כדאי. בזכות כל אלו אני יודעת להביא את עצמי למקום שבו אני יודעת 'יהיה בסדר'

מכאן אחר-כך תכנסו לסרטון ביוטיוב ותוכלו לראות בו ולשמוע מעט ממה שאני מכירה כחיים.

ולמי שמבין שהאופטימיות היא שמוציאה אותנו בחיים ומוציאה מאיתנו את הטוב שבנו בכל מצב ובעיקר כשקשה, השאלה היא איך.

ועוד רגע לפני ה'איך' אזכיר לכם שמידי פעם אנחנו שומעים מישהו שעבר חוויה קשה, שאומר: 'קיבלתי פרופורציות. עכשיו אני יודע מה חשוב בחיים'.

אני רוצה להביא את האפשרות לקבל פרופורציות לפני שקורה משהו שיזעזע את חיינו.

אז בואו נראה מה עובר על מי שאמר את המשפט שציטטתי. מה בעצם קורה לו?

תעצמו רגע עיניים.

תענו לעצמכם לפני שאתם ממשיכים לקרוא.

אני מתכוונת לכך שהוא מתחיל לתת חשיבות שונה לדברים השונים. אם קודם היו דברים 'קטנים' שהרגיזו אותו, עכשיו הוא יודע לסלוח עליהם. לעצמו או לסובבים אותו.
ומצד שני, הוא מצליח להגדיל ולתת יותר מקום וחשיבות ומשקל, ועוד ועוד לדברים שקודם התייחס אליהם מעט. זה כבר אישי.

אז קחו דקה או שתיים ותרגלו חשיבה חיובית לפני שהגעתם למקום שבו אתם מרגישים שאתם עם 'הגב לקיר', כי זו מיומנות.
אם אתם אוהבים ויזואליה, תוכלו לקחת דף ועט, ולעשות טבלא ולרשום בצד אחד את הדברים הטובים, ובצד השני את הדברים השליליים. תנו להם מספרים, ע"פ המשקל שלהם. תדאגו שיהיו יותר דברים, או בעלי משקל גדול יותר בצד שאתם מעדיפים להיות בו.
אני מניחה שזה הצד של המחשבות החיוביות.
והנה צעדתם עוד צעד ויש לכם עוד מיומנות מתחום הפסיכולוגיה החיובית.

זו אחת הדרכים להפחית דאגה, וזו גם דרך טובה ביותר לשנות דפוסי חשיבה.
לקבל את הפרופורציות שטובות לכם ולחייכם.
ובאמת להצליח לחזור ולהיות אופטימיים גם בימים הקשים יותר.

אשמח לשמוע את התנסויותיכם,                                             

בהצלחה
ולהתראות באתר בוקר של שלוש זריחות