חשיבה אופטימית אפקטיבית- הדבר הכי טוב שקרה לאופטימית.

אילולא מצאתי בעצמי את היכולות החשיב האופטימית האפקטיבית
כנראה שלא הייתי מגישה בכלל שיש לי מקום באולימפיאדה,
אולימפיאדת המושתלים, במקרה שלי.
אילולא לימדתי את עצמי לחשוב ולפעול באופטימית ובאפקטיביות
כנראה שבכלל לא הייתי מעלה בדעתי את האפשרות לזכות במדליות באולימפיאדות האלו.
בטוח איך ואם בכלל הייתי מגיעה בריאה מספיק להשתלת כבד.
לא בטוח שבכלל הייתי עוברת אותה.
ומי יודע איך הייתי מתמודדת עם 3 סרטני שד.
ומוצאת בתוך כל אלו בן-זוג שאוהב אותי כמו שאני,
עם מה שכבר אין לי, עם מה שנשבר והחלים, או הוחלף.
אילולא מצאתי בתוכי את היכולות החשיבה האופטימית האפקטיבית,
כנראה שבכלל לא הייתי מוצאת מחדש את הסיבות לחיות.
ובשבילי לחיות זה הרבה יותר מלקום בבוקר.
בשבילי לחיות זה לחלום, לתכנן ולעשות את הדברים שאני אוהבת,
את הדברים שנותנים לי את הסיבות לקום בבוקר,
ובכל בוקר מחדש, גם כשבעצם יש לי מעט מאוד בחיים, חוץ מחשיבה אופטימית,
אבל בזכות החשיבה האופטימית הצלחתי להתגבר ולהתמודד ולצפות ולבנות חיים טובים שמחים,
מלאי הנאה וסיפוק.

להמשיך לקרוא

החצי הכי חשוב בדרך האופטימיות שלנו- והוא מתחיל ב פ'

בעוד רגע נסיים הטיול את האופטימי הקצר שלנו יחד.
אני מקוה שהצלחתי לתת לך טעימה טעימה מהעולם האופטימי שלי,
ואולי אפילו החלטת שתיצטרפי אלי להמשך הדרך.

לפני הצעד האחרון, מחר.
חשוב לי להדגיש שכשאנחנו בונים מבנה,
כמו גם יכולת, יכולות אופטימיות,
חשוב שמצד אחד נחזק ונעצים אותו.IMG_1568
ומהצד השני,
נשים לב שאנחנו מקטינים דברים שיכולים להחליש את המבנה שאנחנו בונים.

עד עכשיו העצמנו את האופטימיות שלנו.
היום אני רוצה להציע לך לבנות יכולת שתחסום בחירות ורגשות פסימיים.
החלטתי להוסיף עוד חצי צעד חשוב.
חצי הצעד הזה הוא אחת הדרכים היחודייות שלי,
לחיזוק האופטימיות.
אני מקוה שגם את תאמצי אותו, לשלך.

אספר סיפור קצר על עצמי:
לפעמים חשבתי שלועגים לי.
לפעמים נעלבתי כשאחרים התלהבו מהיכולת הילדותית שלי.
היכולת למצוא דברים קטנים,
היכולת לאתר יופי ופלא כך סתם בהליכה על שביל.
מהיכולת להתפלא, להתלהב.
מהיכולת לשים לב.

רק לאחרונה הבנתי שהיכולת הזו חיזקה ומחזקת אותי.
רק לאחרונה הבנתי שהרב אנשים יכולים להנות בעצמם מיכולת כזו.
היכולת להתפלא.

הנה איך:

נסי להיזכר בסיטואציות שבהן אין שמץ של פסימיות.
קחי רגע ארוך,
ועיצמי את עינייך.

הצלחת?
(אני לרוב לא מצליחה במשימות כאלו….)
בשבילי רגעים כאלו קיימים אצל ילדים,
מול טבע מפעים,
ומול פילאי העולם ויכולות האנושיות.
כן, גם טכנולוגיה ואומנות.
אני מתכוונת לפליאה.

אסביר:
ילדים, בעיקר כשהם קטנים, עדיין מלאים בהתפעלות.
כל דבר עבורם הוא חדש,
הכל מעורר שאלות:
איך?
למה?
ושוב איך?
שום דבר לא מובן מאליו.
גם אם נתקלו בו כבר, הם יתלהבו ממנו.
וגם אנחנו כתיירים, בארץ אחרת, מול הרים נישאים.
ואפשר, ורצוי גם בבית שלנו,
מול ציפורים שנודדות או שרות בחלון,
כשהירוק עולה אחרי הגשם,
כשהקיץ מתחיל והצבעים משתנים.
או כשיש לנו אורח ואנחנו ואנחנו מראים לו את הבית שלנו, על יופיו, יחודיו (!) ופלאיו.
ויום יום- לשים לב,
לפשוט, ליום-יומי, ולמיוחד.
בכל דבר יש יחוד.
אנחנו פוגשים אותו לפעמים כשמישהו מספר לנו על היכולות של החיה הזו,
על הנדידה הפילאית של הציפור הזו.
על מנגנון הרביה של הצמח הזה.

הם קיימים מסביבנו,
וגם בפילאי הגוף שלנו,
היכולות הטכנולוגיות שמקיפות אותנו,
ומזמינות אותנו לשים לב אליהן, להתפלא,
כמו שנראו לנו בפעם הראשונה.

וכשאנחנו חשים פליאה,
הגוף שלנו בוודאי מוצף בהורמונים טובים ונעימים.
כשאנחנו חשים פליאה,
אין בגוף ובנפש שלנו מקום לרגש שלילי,
כי בחרנו לראות, לשים לב למיוחד, ליפה,
והוא שמחזיר לנו חזרה תחושה מופלאה,
לפעמים תחושה של פלא.
ובחירה שלילית, רגש שלילי, לא יכול להיכנס.

כן, פליאה היא חיסון בטוח ומלא בפני כל רגש שלילי, בפני פסימיות.
ואפשר לתרגל פליאה מול הדבר הכי באנאלי.
לתהות עליו, על איך נוצר,
על מי שהגה את הרעיון,
על ההצלחה, על הכישלונות, והתקווה שהיו בדרך.
על הדרך.

אני ממליצה לך לשים תזכורת לתירגול פליאה.
מול שולחן הכתיבה,
מול השמים, מול השקט.
להתמלא בפליאה,
ביופי, בחד פעמיות.
לשאול את עצמנו 'איך',
להשאיר את הציניות והספק, ולפתוח עיניים, ראש, אף ואוזניים,
ולפתוח את הלב ולשים אותו, לרגע או יותר, להרגיש.
ולהתפלא.

שתפו אותי!

הגעתם לצעד במקרה,
ולא מכירים את חמשת הצעדים לחשיבה אופטימית אפקטיבית?
אתם יכולים להצטרף אלינו מכאן,
לקבל למייל שלכם את כוווולם,
ועוד,

להתראות בפלאות הבאות, חגית

לקריאת פוסט נוסף בנושא דומה- התלהבות.

איך לייצר אופטימיות בשלושה צעדים פשוטים

האם גם אתם מחפשים כלים פשוטים וקלים ליישום שיוסיפו אופטימיות לחייכם?
האם גם אתם יודעים שאופטימיות תשנה את החוויות ואיתן תא התוצאות שאתם מפיקים מכל ארוע למצב?
ובוודאי שמעתם הצעות ורעיונות איך להוסיף את האופטימיות לעצמכם. גם אני. ואני ממש מוצאת שהם לא מספקים.כל כך הרבה תשובות ופתרונות שאני, מניסיוני, רואה שיש בהם מעט מידי. אז כתבתי פוסט שייתן לכם מיד פרספקטיבה על כל מה שי שלכם לייצר עוד אופטימיות ומהר.
בחינתי האופטימיות לא יכולה להיות תמיד. אי אפשר להיות אופטימיים כל הזמן.
בשבילי לפחות בגלל העובדה שזה מעייף אותי ואני צריכה לנוח מידי פעם.
ובשביל המתמטיקה. צריך לרדת כדי לעלות.
אבל מה קורה שכאני מבינה שעכשיו אני לא מספיק אופטימית, ואני רוצה עוד ממנה.
וזו השיטה הבדוקה שלי.

יש לי שלושה דברים שעוזרים לי לחזור ולהיות אופטימית, לחזור ולהיות עצמי. כי כולנו, רק כשאנחנו אופטימיים, אנחנו עצמנו, כמו שאנחנו רוצים.
בשלושה צעדים:

1. בשביל מה? מה המטרה שלי? לאן אני הולכת?
2. ממה אני הולכת? מה יקרה אם לא תיהיהי אופטימית?
3. מה יש לי שעוזר לי?

תכלס:
א. להבין בשביל מה אני רוצה להיות להמשיך ולעשות? לאן אני הולכת ומה המטרה שלי.נכון, בשביל זה צריכות להיות לי מטרות, שאיפות, וציפיות. כן, ציפיות מעצמי בלבד ומהעולם שאני בונה עבור עצמי.

ב. ממה אני הולכת? אם תרצו: להשאיר באחורי המוח שלי את הידיעה מה יקרה אם אבחר באופציה השנייה.אני בטוחה שלכל אחד יש תשובה לשאלה או לאפשרות הזו.
אז מה יקרה אם לא תיהיו אופטימיים? והאם האפשרות הזו תביא אתכם למקום שבו אתם רוצים להיות. ראו את התשובה שנתתם בסעיף הקודם.

וג. מה יש לי שעוזר לי. מה עומד לזכותי?
החוזקות שלי והתכונות שמסייעות לי והביאו אותי להצלחות ולסיפוק בעבר.
כישורים וכישרונות, דברים שלמדתי ושאני יודעת.
ובעיקר: הסביבה שלי: אנשים, חברים משפחה, קולגות, ובשבילי כל מה שמרכיב את הנוף. הדשא, העצים, הנוף והאנשים שבו.

לפרטים על סדנאות לאופטימיות,
להתראות, חגית סימן-טוב,מלמדת אופטימיות