לראות את הכוס מלאה בטוב

יש מי שיגיד: לראות את חצי הכוס המלאה. אני חושבת שיש הגדרה מדויקת יותר: לראות את הכוס מלאה לגמרי, מלאה בטוב.

האופטימיות היא היכולת לראות את הדברים הטובים, ולהעדיף אותם.

אופטימי יכול לראות את האור שבקצה המנהרה, וגם את הדברים היפים שבמנהרה החשוכה. למשל לראות את היופי שבחושך (כדאי להיות בשקט בשביל זה).

בהתחלה משתדלים, ואחר-כך זה קורה כמעט מעצמו.

היכולת הזו לא משנה את העולם, היא מאפשרת לראות את הטוב שבעולם, הטוב שנמצא בו ממילא.

וכשיותר דברים עוברים את עדשת העין שלנו, מגיעים לתודעתנו, ונקלטים בה כדברים טובים, הם משרים עלינו יותר תחושות טובות ונעימות.

ואם נעים לי וטוב לי, וראיתי את הדברים כדברים טובים, ראיתי את האנשים כאנשים יפים,

שמתי לב למכוניות חדשות, נקיות, וגם לרכב עתיק אחד!

שני אנשים שהלכו ברחות ושמחו להיפגש פתאום.

שמתי לב לעוד ביניין בדרך הקבועה שאני עושה בכל יום לעבודה, וראיתי את העציצים שממש נשפכים מהמרפסות של הדירות שבו.

שמעתי ציפורים באמצע הצהרים!

טוב לי!

תתארו לעצמכם מה היה קורה אם אחמדינג'אד היה אדם אופטימי, הוא היה מתעסק כל היום בפרחים שבגינה שלו. ולא בכורים גרעיניים למטרות שלום.

אז בעצם כשיהיו מספיק אנשים אופטימיים, אנחנו נשנה את העולם!

זו המסה הקריטית.

ואיך עושים את זה?

מתחילים להביא דברים יפים לעצמנו.

שמים לב.

(שמתם לב כמה יפה הביטוי? 'לשים לב', לשים את הלב על….)

בהתחלה פשוט שמים לב החוצה, ומוצאים את הדברים היפים גם בין הרעש והעשן של יום עמוס, או מסתכלים על שיח או עץ כשעומדים בפקק, ומוצאים ….. את מה שנח עליו לבכם. ועושה לכם נעים.

אני מאמינה שנולדנו לתוך עולם יפה,

והיופי שלו נמצא בפרטים הקטנים,

שעבורם צריך לפקוח עיניים או לשים משקפיים.

הצלחתם?

יופי!

תרצו לספר לי?

אשמח לשמוע,

להתראות,

חגית סימן-טוב

מלמדת אופטימיות